חיסול האופציה הגרעינית האירנית תמורת מסירת יו"ש התבטאה בהצעה המגונה של
רם עמנואל "בושהר תמורת יצהר". החבורה המנותקת מהמציאות המאכלסת את ממשל אובמה חשבה כי פיוס האיסלאם הקיצוני, מחמאות, ו"דיבור שלום" בגובה העיניים עם מחמוד
אחמדינג'אד, ייענה על-ידי השכל הישר שלו וניתן יהיה להגיע להסדר. כך, דמיינו, ניתן יהיה לצוד שתי ציפורים במהלך אחד, לעצור את האטום, לסגת מעירק ולהחזיר את היציבות למזרח התיכון וגם להגיע להסדר היסטורי בגזרה הישראלית כהשלמה לאידיליה. אלא שלרודנים יש רפלקסים הפוכים והם מפרשים פייסנות כחולשה. אובמה, הקריקטורה של צ'מברליין, השיג, כצפוי, את ההפך. אחמדינג'אד מצפצף ובממשל התבוסתן השלימו סופית עם התגרענותה של אירן, אולי כחלק מניסיון להגיע לעסקה שבה תואיל אירן בטובה לממש את מילוי הבטחת הבחירות של אובמה לנסיגה מעירק.
אחת ממטרות ניפוח המשבר סביב ירושלים הייתה להוריד את ישראל מהדרישה לעצור את האטום האירני ומניסיון ישראלי לפעול עצמאית. הסנקציות המתגבשות כלפי אירן הן מעטות מדי ומאוחרות מדי וככל שהדבר תלוי באובמה, יהיה לאירן נשק גרעיני.
אבל ספק אם תקיפה קונבנציונלית ישראלית יכולה לנטרל את המערכת האירנית. הבעיות העיקריות הן שאין ביטחון שידועים מיקומי כל האתרים, ואם כן, מאוד ייתכן שלא ניתן לפגוע בהם במעמקי ההרים. לכן תקיפה, שלבטח תוביל למלחמה עם אירן, סוריה, לבנון ועזה (ותודה לגאונים האסטרטגיים ברק ושרון שלא ראו משם מה שכל ילד ראה מכאן), לא תבטיח את חיסול האיום הגרעיני. כלומר, אנו עלולים למצוא את עצמנו גם עם מלחמה וגם עם אטום אירני.
יתר על כן, תקיפה ישראלית ומלחמה במזרח התיכון יובילו מן הסתם לחסימת המפרץ הפרסי ולהדלקת הנפט הסעודי על-ידי אירן, כלומר למשבר עולמי חסר תקדים. האשמה תהיה ישראל, כמובן, וסביר להניח שאנו נספוג סנקציות חמורות, כלומר צירוף של מלחמה כוללת עם אמברגו נשק ואף אמברגו כללי.
בנוסף, תקיפה תגבש את העם האירני סביב השלטון, שכבר איבד את הלגיטימציה, ותחסל את הסיכויים להפיכה.
