חוסמי SGLT2 הינם משפחת התרופות החדשה אשר נחקרת לאחרונה כטיפול למחלת הסוכרת. SODIUM GLUCOSE TRANSPORTER 2 הוא שמו של חלבון מעביר בכליה שהפך לאחרונה לנושא חם בתחום המחקר בטיפול במחלת הסוכרת. נשאלת השאלה: מה תפקידו של חלבון זה בכליה? וכיצד הוא יעזור בטיפול במחלה.
כידוע, הנוזל המסונן בחלק של הכליה שיוצר את השתן (בפקעית הכליה) מכיל את סוכר הגלוקוז. על-מנת למנוע אובדן גלוקוז יקר מהגוף ולמנוע את בריחת האנרגיה מהגוף, הגלוקוז שכבר הסתנן מן הדם לפקעית כליה נספג ונלקח באופן אקטיבי מהנוזל המסונן בחזרה למחזור הדם על-ידי החלבון המעביר SGLT2. ה-SGLT2 נמצא בכליה והוא האחראי על ספיגת כ-90% מהגלוקוז המסונן בפקעית הכליה אל תוך זרם הדם.
גם בחולי סוכרת נספג הגלוקוז המסונן באופן דומה לזה של אדם בריא, למרות רמה גבוהה של סוכר בדם שהוא המאפיין של מחלת הסוכרת. אם היינו יכולים למנוע את פעולתו של החלבון המעביר, היינו מורידים את רמת הסוכר בדם על-ידי כך שהסוכר המסונן בפקעית הכליה היה עובר לשתן ללא ספיגתו מחדש לגוף.
ואכן, החידוש לאחרונה במחקר התרופתי בסוכרת הוא מציאת תרופות שחוסמות את החלבון המעביר הנקראות חוסמי SGLT2. חלבון מעביר זה נמצא במספר איברים נוספים בגוף כמו המעי למשל. לאחרונה נמצאו תרופות מסוג חוסמי SGLT2 הפועלות באופן ספציפי על הטרנספורטר בכליה. יתרונן של תרופות אלו שהן חוסמות רק בכליה את החלבון המעביר ואין מפריעות לפעולתו במקומות אחרים. הן אינן מתערבות בעצם במטבוליזם של הסוכר בגוף, אלא במנגנון שרק מוציא אותו החוצה.
התוצאה של הטיפול בתרופות חוסמות SGLT2 במחקרים האחרונים הינה ירידה ברמות הסוכר בדם גם בצום, אך בעיקר לאחר האוכל, שיפור ברמות איזון הסוכרת וירידה במשקל. כמובן שהתוצאה הינה הגברת הפרשת סוכר בשתן. תופעות הלוואי שתוארו הינן השתנת יתר ב-1.4% מהחולים. תופעות לוואי נוספות כללו ירידה ברמות הסוכר בדם, עצירות, שלשולים ובחילות. במספר נשים הופיעה בשכיחות מוגברת פטרת הנרתיק, כנראה על-רקע רמה גבוהה של סוכר בשתן שזולג לנרתיק. תופעת לוואי רצויה דווקא הייתה ירידה במשקל.
מתי תרופות אלו יכנסו בפועל לטיפול בסוכרת? לא בשנה הקרובה, בשל ביצוע שלבי מחקר שונים שדרושים לבדיקת הבטיחות והיעילות של תרופות מעניינות אלו.
