חלפו הזמנים שבהם הביקורת, קשה ונוקבת ככל שתהיה, באה לידי ביטוי במחאות, בהפגנות, בסירוב לשרת בשטחים (ובכלל) ובמכתבי מחאה פומביים שהוגשו לרמטכ"ל על-ידי חיילים בסדיר או במילואים - פעילויות לגיטימיות וראויות במשטר דמוקרטי.
בשנים האחרונות, מספרם וכוחם של ארגונים שמובלים ומונהגים על-ידי ישראלים מהאקדמיה ובכלל - שמטרתם לפגוע במדינת ישראל, באזרחיה ובקציניה, באמצעות חרמות כלכליות, צווי מעצר בינלאומיים והשחרת פניה של המדינה - הולך וגדל לעיתים בזכות תמיכה כלכלית חסרת-תקדים (מימון שמגיע מאותן מדינות שידיהן מגואלות בדם של חפים מפשע), שמסווה, לעיתים, ניסיונות להתערבות גסה בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל. לנתונים אלו אפשר לצרף את השתכללות הכלים התקשורתיים שמאפשרים נגישות לכל סרטון וידאו או מסמך למיליוני בני אדם בתוך דקות ספורות, שנותנים לאותם ארגונים כוח רב.
הפרשייה האחרונה, שעדיין נחקרת, כמו פרשיות קודמות, מוכיחה כי ישנם מספר לא מבוטל של שמאלנים הפועלים בין אם מטעם עצמם או מטעם ארגונים שמאלנים, ממומנים היטב, שמוכנים ללכת רחוק על-מנת לקדם את תפישת עולמם האידיאולוגית, גם במחיר של פגיעה באזרחי מדינת ישראל בצורה ישירה או בצורה עקיפה. לזכותם ייאמר שהם גם מוכנים לשלם על כך מחיר אישי - כמו פגיעה בחירותם.
