פרשת תזריע פותחת במצוות ברית המילה. "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתו". על סדר ברית המילה ניתן לשאול שתי שאלות:
1. מפני מה מקדמים את פניו של התינוק בשעה שהוא נכנס לברית בברכת "ברוך הבא". למה את החתן ביום חתונתו או את נער בר-המצווה ביום עלייתו לתורה לא מקבלים בברכה מעין זו? ואם כבר אומרים לו בכניסתו "ברוך הבא", למה שלא יברכוהו גם ביציאתו בברכת "ברוך היוצא"?
2. על-שם מי נקראת ברית המילה?
אנו מברכים בברית: "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", ומצד שני אנו מפנים כיסא לאליהו הנביא. ומעבר לכך מצאנו בנביא, בספר מלאכי פרק ג', פסוקים המדברים על אליהו כעל מלאך הברית: בפסוק א': הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה' צְבָאוֹת. ובסוף הפרק מפורש שמדובר באליהו: פסוקים כ"ג-כ"ד: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אָבוֹתָם וכו'. אם כן, אליהו נקרא מלאך הברית. אז למי "שייכת" הברית. על-שם מי נקראת הברית - על-שם אברהם או על-שם אליהו?
וכדי לענות על השאלות האלו צריך להבין מהי משמעותה של ברית המילה. ברית המילה מבטאת את הסגולה של עם ישראל. הסגולה הא-לוהית - הפוטנציאל הא-לוהי - הוטבעה על-ידי הקב"ה באדם הראשון והועברה לבנו שת, ולבניו, ולבני בניו אחריו. לפעמים היא הייתה גלויה כמו אצל חנוך או נח, ולפעמים היא הייתה נסתרת כמו אצל נחור ותרח. אחרי עשרים דורות מבריאת העולם, בוחר הקב"ה באברהם להמשיך את הסגולה, ובעצם, להקים אומה שתוציא את הסגולה, את אותו פוטנציאל א-לוהי, לפועל. אומה שתקרא בשם ה', וכל מגמתה תהיה "לתקן עולם במלכות שדי".
את הברית כורת הקב"ה עם אברהם ומצווה עליו ועל בניו אחריו להטביע את אות הברית בבשרם. את הברית אנו עושים לתינוק ביום השמיני לחייו. אנו לא מתחשבים בדעתו אם הוא רוצה שימולו אותו או לא. לפיכך יוצא שברית המילה היא דבר קבוע ויסודי שאינו תלוי בבחירת האדם. אותו הדבר סגולת ישראל, היא עוברת מאב לבן, ונטבעת בנו כשלאדם אין אפשרות בחירה. זוהי ברית שהקב"ה כרת איתנו והוא לא שאל אותנו אם אנו מסכימים לקבלה או לא.
אם כן, ברית המילה באה לציין את הברית שכרת איתנו הקב"ה על היותנו נושאי הסגולה, והיותנו עם ה'. ולכן מובן למה מברכים את התינוק "ברוך הבא" כאשר הוא נכנס לברית, כי הוא נכנס לעם ישראל, הוא נכנס למחויבות של עם ישראל בתור נושא הסגולה. ממחויבות זו אין הוא יכול לצאת ואין הוא יכול לברוח. הוא יוכל לעמעם ולהחליש את הסגולה, אבל היא תמיד תהיה טבועה בו. הסגולה הזו, האות הזה, ילוו אותו כל ימיו. גם כאשר ייגמר היום וכל האורחים יילכו, הסגולה תישאר בו. ולכן אין מברכים את התינוק "ברוך היוצא", כי הוא נכנס ולא יוצא.
ומתוך כך יובן למה ישנה כפילות גם "בריתו של אברהם אבינו" וגם "אליהו מלאך הברית". כאשר האדם נכנס בברית, זה מייצג את כניסתו לעם ישראל, אין הוא נכנס רק לעם ישראל במצבו הנוכחי, אלא הוא מתחבר אל עם ישראל לדורותיו. שלב ההווה של עם ישראל, מיוצג בברית על-ידי התינוק שנימול היום יחד עם כל המסובים כאן. אברהם אבינו מייצג את העבר של עם ישראל, את הקמת האומה. ואליהו הנביא מייצג את העתיד, הוא עתיד לבוא לפני יום ה' הגדול והנורא, ו"להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". כלומר, בברית המילה מתחבר התינוק אל עם ישראל לדורותיו. אין הוא מנותק מהדורות הקודמים, אלא הוא ממשיך דרכם.
מצווה דומה לברית המילה היא קורבן פסח. אלו שתי מצוות עשה היחידות שהעובר עליהן ולא קיימן חייב כרת. שתי המצוות האלו הן המצוות המשייכות את האדם לעם ישראל. בשתי המצוות האלו ישנו איחוד של עם ישראל: בברית, כפי שראינו, אנו נכנסים לעם ישראל בצורה פרטית, ומאחדים וכוללים את העבר ההוה והעתיד, מאברהם לימינו ועד לימות המשיח. ובליל הסדר, אנו מתחברים לעם ישראל בצורה הפרטית. וגם כאן ישנו חיבור של עבר דרך ההווה ועד העתיד. בָּרוּךְ אתה ה' א' מלך העולם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם – עבר. וְהִגִּיעָנוּ הַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. – הווה. כֵּן ה' א' וא' אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם וכו' - עתיד. כלומר, בשתי המצוות האלו של הכניסה לעם ישראל, ושל החיבור לאומה הישראלית, אנו איננו מתחברים רק לעכשיו, להווה, לזמן הנוכחי, אלא מתחברים לעם ישראל לדורותיו.
ייתכן שעל-סמך הפירוש הזה אנו אומרים (לפחות בקהילות האשכנזים), את הפסוק "ה' מֶלֶךְ, ה' מָלָךְ, ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד", שמייצג עבר, הווה ועתיד.