בבית המשפט העליון
עע"ם 2219/10 - א'
בפני: כבוד השופט ח' מלצר
המבקשים: 1. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה אבו בסמה
2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה אבו בסמה
נ ג ד
המשיבה: עמותת רגבים
בקשה לעיכוב ביצוע בגדרו של ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעת"מ 253/09 שניתן ביום 8.2.10 על-ידי סגנית הנשיא, כב' השופטת ש' דברת
בשם המבקשים: עו"ד אלי וילצ'יק; עו"ד חן אביטן
בשם המשיבה: עו"ד עמיר פישר
החלטה 1. המשיבה, המגדירה עצמה כ"עמותה ציונית, העוסקת במעקב ותיעוד אחר פעילות בלתי חוקית באדמות המדינה ברחבי הארץ", הגישה לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע עתירה נגד אי-אכיפתם הנטענת של דיני התכנון והבניה על-ידי המבקשת 2, שהמבקש 1 הוא יושב הראש שלה, בכל הנוגע לבניה בלתי חוקית על-ידי תושבי המועצה האיזורית, שהם בני המגזר הבדואי. בפרט עתרה המשיבה לנקיטת הליכים להריסת 65 מבנים, אשר הוגדרו על ידה כ"מבני פאר ווילות אדירות מימדים", שנבנו, לטענת המשיבה, באופן בלתי חוקי (להלן: המבנים נושאי העתירה).
בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד (כב' סגנית הנשיא, השופטת ש' דברת) קיבל את העתירה וקבע בפסק דינו כי לא ניתן לאשר מצב בו רשות איננה מקיימת את החוק בתחומה, ועל כן חייבים המבקשים בנקיטת הליכים בהתאם לדיני התכנון והבניה בתוך 12 חודשים ממועד מתן פסק הדין (בתאריך 8.2.2010), לרבות ביצוע צווי הריסה שבתוקף.
2. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין, ובגדרו - בקשה לעיכוב ביצועו, היא הבקשה שלפני. המבקשים טוענים, בין היתר, כי לא היה מקום להתערבות בית המשפט במדיניות האכיפה של המבקשים, וכי חיובם להרוס דווקא את אסופת המבנים נושאי העתירה משמעה אכיפה סלקטיבית ושרירותית, המתבססת על הבחירה האקראית הנטענת של המשיבה במבנים שציינה בעתירתה. ביצוע פסק הדין, טוענים המבקשים, אף יחייב הפניית משאבים לאכיפת חוקי התכנון והבניה במקומות חשובים פחות לפיתוח תשתיות היישובים, מאשר התיעדוף שתוכנן על-ידי המבקשים. לסברתם, לא ייגרם למשיבה נזק מאי-ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור, בעוד שלמבקשים ולתושבי המועצה האזורית עלול להיגרם נזק רב. המבקשים אף מציינים כי בעלי המבנים נושאי העתירה לא צורפו כלל כמשיבים לעתירה.
המשיבה, מנגד, מתנגדת לעיכוב ביצועו של פסק הדין. היא טוענת, בין היתר, כי המבקשים נמנעים באופן עקרוני מנקיטת צעדי אכיפה נגד הבניה הבלתי חוקית, כנדרש בחוק, והדברים עולים אף מדברי המבקשים בבית המשפט קמא, כך שטענות המבקשים בעניין הפניית משאבים, או אכיפה סלקטיבית - אינן מבוססות. סיכויי הצלחת הערעור, לסברת המשיבה - נמוכים, ואין באי-צירוף מבצעי הבניה הבלתי חוקית כדי לקעקע את פסק הדין. לשיטת המשיבה: "עיכוב ביצוע פסק הדין לפרק זמן של חודשים ארוכים יגרום בהכרח לנזק כבד לשלטון החוק, לזכות לשוויון בפני החוק ולכל אפשרות עתידית להסדיר את בעיית הבניה הבלתי חוקית במגזר הבדואי".
3. דין הבקשה - להתקבל. בית המשפט הנכבד קמא עצמו נקב בפרק זמן בלתי-מבוטל, של 12 חודשים לביצוע פסק הדין. זאת ועוד - המבנים נושאי העתירה, כך נראה מעיון בנספחי הבקשה, עומדים על מכונם מזה מספר שנים. הם אף אינם כאלה שהריסתם נדרשת למניעת סכנה מיידית, כי אם למטרה יחידה - שלמותר לציין את חשיבותה הרבה - של שמירה על שלטון החוק בכלל ודיני התכנון והבניה בפרט (בהתאם לאמור בפסק הדין). בנסיבות אלה, הרי שמבחינת מאזן הנוחות, הן של בעלי הדין והן של בוני המבנים נושאי העתירה (אף אם אלה לא צורפו כמשיבים - השוו: בג"צ 1901/94 ח"כ לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403 (1994)), קיימת הצדקה לעכב את ביצועו של פסק הדין עד שיושלם בירור הסוגיות השונות במכלול, במסגרת הדיון בערעור.
היה ויידחה הערעור - ואינני רואה לנכון לחוות כאן את דעתי בשאלת סיכוייו - יושב על-כנו הצו להריסת המבנים נושאי העתירה, ושלטון החוק יישמר.
4. למותר לציין כי אין בהחלטתי זו משום מתן היתר כלשהו למבקשים להימנע, עד להכרעה בערעור, מקיום חובותיהם הקבועות בדין בקשר עם אכיפת דיני התכנון והבניה, או משום הכשר לבוני המבנים נושאי העתירה לקיימם, או להמשיך ולבנות בהם שלא לפי דין.
5. הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת איפוא, כאמור בפיסקה 3 שלעיל.
ניתנה היום, כ"ח בניסן התש"ע (12.4.2010).
ש ו פ ט