נחתנו ב"טפאו" בסוף השבוע אל שולחן מרווח, לקולה של מוזיקה חרישית ונעימה. מן התפריט המגוון דלינו, לאור נרות, את המנות המבוקשות של הטפאס. פתחנו בברנחנס-בלאדי-קון-סלסה-דה-טומטוס, ובלשון בני אדם - חציל קלוי עם סלסלת-עגבניות; מנה הגונה שערבה מאוד לחיכנו. החרו-החזיקו אחריו שני שיפודים: האחד של פינצ'ו-דה-לומו - פילה-בקר על ריבת שאלו; והשני של הינדו-קון-וינו - כבד-עוף ביין טמפרניו, טבול במחית תפוחי-אדמה ובדבש. שתי המנות היו עשויות ביד אמונה ומתובלות כהלכה.
|
אבל הטפאס המוביל היה, לטעמנו, הפאייה הספרדית המסורתית, של זעפרן, עם פרגיות וירקות ירוקים, בטעמים שמיימיים, שהשביעו בהחלט את קיבתנו המקרקרת. את התיבול, החריף קמעה, הקהו בהצלחה המשקאות הצוננים של מים מינרליים ולימונענע תוססת, שהיו בדיוק במקומם. מפאת השובע הרב נאלצנו לוותר, בצער רב, על קינוח מפתה, והסתפקנו בלגימת אספרסו-מאורו גזעי מאיטליה. על הארוחה לשניים נפרדנו מ-200 שקלים, כולל תשר של 15 אחוז לשירות מסור, מהיר ואדיב. לזכות "טפאו" עומדים גם השירותים המבהיקים בניקיונם המופתי, שענו בהחלט על הצרכים המיידיים שלנו. ובסולם הקולינרי, מ-1 עד 10, זיכינו את "טפאו" בציון 9, המגיע לה מעומק הלב.
|
|