רצוי להרגיע את בעלי החיים, ללטפם, לדבר אליהם בטון המיוחד, השמור לקשר בינינו לבין החיות האהובות שלנו. רצוי להגיף תריסים על-מנת לתת להם תחושת ביטחון.
את חתול הבית אין להוציא כלל מהבית בערב החג, גם לא לחצר. עקב כל ההמולה, הרעש וזיקוקי הדינור, הוא ללא ספק ייכנס לסטרס מיותר ולהלם. במצב כזה חתולים נוהגים לנוס על נפשם, או אז הם עלולים למצוא עצמם במקום לא מוכר וייתכן שילכו לאיבוד
ולא יימצאו את הדרך חזרה. דאבון הלב שלנו, יחד עם חוסר האונים, האומללות והאימה של חתול הבית, שהלך לאיבוד ואינו מסוגל לדאוג לעצמו, הינם טרגדיה שאסור שתתרחש.
ולגבי הכלבים. מדי שנה חוזרים המראות קורעי הלב של כלבים, שהלכו לאיבוד בערב החג והם מוצאים את עצמם משוטטים ברחובות במקומות זרים להם. חלקם לעולם לא ימצאו את בעליהם. לכן, בערב החג רצוי מאוד, לא לקחת את הכלבים עמנו לחגיגות. לנו זוהי חגיגה וחוויה משמחת, אולם להולכים על ארבע זהו סיוט ארוך ומתמשך של התנהלות בתוך רעש, צפיפות, דוחק וקולות רמים, הנשמעים להם מאיימים.
גם אם הכלב קשור ברצועה, תמיד קיימת הסכנה שהוא יצליח להתנתק מהשרשרת ומהקולר, וברגע אחד הוא עלול להיבלע בין אנשים זרים וללכת לאיבוד. וגרוע מכך, פעמים רבות אנו נוסעים לחגוג את החג בערים אחרות ובמקומות רחוקים, מקומות שזרים לכלב ואינם
מוכרים לו כלל. ובכל מקרה עלינו להתקין על קולר הכלב פרטים מזהים של בעליו או שבב באוזנו, כדי למנוע שברון לב לנו כבעלים אחראיים ואוהבים, ולכלבנו שהוא חלק מהמשפחה, וחברנו הטוב ביותר.