ענת קם היא רק הסימפטום

ענת קם, משפחתה, רוב התקשורת ומחנה השמאל כולו עושים כיום כל מאמץ בכדי לגמד את חומרת מעשיה של קם. הם מציגים אותה כילדה טובה ירושלים, כצעירה ציונית שהייתה פעילה בתנועת הצופים ועוד כהנה וכהנה טענות שנועדו להציגה כדמות נורמטיבית שמעדה מעידה קלה. האמת כמובן הפוכה: ענת קם פעלה מתוך כוונת מכוון, באופן מתוכנן מראש ולאורך זמן, ממניע אידיאולוגי השולל את פעילותו של צה"ל. היא גנבה בממוצע 3-4 מסמכים מדי יום בכל אחד מימי שירותה! זאת בהנחה של 300 ימי עבודה שלה בשנה, בלשכת האלוף נווה. גניבת המסמכים העקבית והממושכת מעידה לכאורה כי לא מדובר כאן ברצונה לחשוף חוסר אתיות במבצע צבאי מסוים שקומם אותה מבחינה מצפונית, אלא ברצון לפגוע בצה"ל מתוך שלילת קיומו כ"צבא הכיבוש". מעבר לפגיעה בבטחון המדינה - [ואגב-אין לנו שום ודאות לגבי אי-העברת מידע על-ידה לגורמים נוספים או עוינים], יש להתייחס לסוגיית אישיותה של קם. מאז התפוצצה הפרשה, מתנהל למענה קמפיין תקשורתי המציג אותה כמלאך כמעט. זאת, תוך התעלמות מוחלטת מהאישיות הבעייתית שלה, בלשון המעטה. לא רק במדינה בגדה קם כאשר גנבה את המסמכים וכאשר החליטה להעביר גם מסמכים סודיים למי שאינו מוסמך, אלא גם בחברים שחלקו עימה את רוב שעותיה, במשך כשנתיים. כדי לחיות בשקר לאורך זמן עם האנשים הקרובים הסובבים אותך ביום-יום, המהווים עבורך מעין משפחה, צריך אישיות שלילית "מיוחדת". היא רימתה את מפקדה ואת חבריה ליחידה ומעלה באמונם מדי יום במשך כשנתיים. היא ישבה עימם על כוס קפה, הסתחבקה עימם, חייכה אליהם, השתתפה עימם באירועי הלשכה וברגע שהם לא נכחו - היא רצה לבצע מעשה מעילה באמון החותר תחתם. ולמרות כל זאת, לא ענת היא האשמה. על-פי המידע שהתפרסם, נזרקה ענת קם מקורס טייס ואחר-כך גם מקורס קצינות רגיל. רק אחר-כך היא הגיעה ללשכתו של אלוף פיקוד מרכז, לאחר שכבר כשלה בשתי מסגרות צבאיות קודמות. מאחר שהיא אובחנה עוד בנעוריה כמחוננת מבחינה אינטלקטואלית הרי שבוודאי לא היעדר אינטליגנציה גרם לכשלונה בקורסים הללו בצבא. נראה שהיו אלה התכונות האישיותיות שהמערכת התעלמה מהן בשלבים האחרים של גיוסה ושירותה. המדהים והמדאיג ביותר בכל הפרשה הינה כישלונה של מערכת המבדקים של צה"ל: איך כשלו מבחני הקבלה והמיון האמורים לאבחן לא רק אינטליגנציה אלא בעיקר תכונות אישיות, כמו יושר, נאמנות, מהימנות, היחס לזולת ולמסגרת הצבאית, וכן לאבחן תפיסות ועמדות כמו הזדהות עם המדינה, תפישת צה"ל והיחס לצה"ל, מוכנות להקרבה למען המדינה וכיוב'. המחשבה שמערכת המבדקים בכישלונה לא מנעה מענת קם מראש את האפשרות שצה"ל יפקיד בידיה מטוס קרב — הינה מדאיגה במיוחד והיא חייבת להדליק נורה אדומה בקרב האחראים על נושא הגיוס והמיון בצבא. עם זאת, הפרשה של ענת קם הינה סימפטום לבעיה חמורה הרבה יותר שפשתה בצה"ל. רק בשנה האחרונה שמענו על כמה מקרים חמורים במיוחד שנבעו ממחדל של מערכת הסינון במבדקי האיבחון והמיון של המערכת הצבאית. גם הם התבטאו בכישלון המערכת לאתר חיילים בעלי אישיות עבריינית. כך לדוגמה, בפרשת החייל שהייתה לו גישה ללשכת הרמטכ"ל: "בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע היום בהסדר טיעון את החייל שגנב את כרטיס האשראי של הרמטכ"ל וסחר בנשק שנגנב מבסיס צה"ל" [1]. [ומי לידינו יתקע שהבחור לא סחר גם במסמכים סודיים גנובים?]. דבר דומה קרה גם בפרשת המאבטח של הרמטכ"ל, אשר בדיקות הדנ"א שלו הוכיחו בבירור את היותו האנס האלים עליו התלוננה הנאנסת [2]. האם שלוש הפרשיות הללו הן מקרים בודדים, כפי שניתן היה לקוות? כנראה שהתשובה היא לא רבתי. מקרים אלה מהווים רק את קצה הקרחון והם הגיעו לחשיפה ציבורית רק בגלל חומרתם ובשל נגיעתם באישים בצמרת צה"ל. נשאלת השאלה האם הכשל מכך שמבדקי האישיות הנהוגים בצה"ל מזה כיובל שנים לפחות, איבדו לפתע את יכולתם לעמוד על מאפייני האישיות של הנבדק המועמד לגיוס לצה"ל? כמובן שלא זו הסיבה לכשל. מבדקים אלה ממשיכים לשמש בהצלחה ברחבי העולם ובארץ, לזיהוי מאפייני אישיות גם כיום, במיון המועמדים להעסקה. נראה כי הפוליטיזציה המוחלטת של צה"ל הינה הסיבה לבעיה. צה"ל נגוע בכך בקנה מידה שעלול להמיט אסון הן על צה"ל עצמו והן על מדינת ישראל כולה. מערכת האיבחון והמיון מגויסות מזה קרוב לעשור לזיהוי נטיה פוליטית על-מנת לוודא את סינונם וניפוים של צעירים בעלי דיעות ימניות. זאת, מתוך מטרה כפולה. האחת: בכדי למנוע מראש את האפשרות כי אנשי ימין יגיעו 'חלילה' ביום מן הימים לעמדות מפתח בצה"ל והשנייה — מתוך חשש של סירוב פקודה עתידי מצד חיילם 'ימניים' לגירוש יהודים מבתיהם. מניעת גיוסם של רבים מבני הנוער ביו"ש על-ידי צה"ל באמצעות תיוגם כבעלי בעיה נפשית, הפכה לסוד גלוי זה מכבר. כך לדוגמה, הצעירה תכלת סופר, 'מתנחלת' ממושב מעון שצה"ל הדביק לה תווית פסיכיאטרית, כמו לרבים אחרים, למרות היותה בריאה בנפשה. "תכלת סופר שהייתה בגוש קטיף בעת הפינוי סיפרה לחברי הוועדה [לביקורת המדינה] כי זומנה לפסיכיאטר של צה"ל בגלל "דעות קיצוניות...". הדיון עצמו התקיים על-רקע פניות רבות שהגיעו לוועדה לביקורת המדינה ובהן תלונות על יחס מפלה של הצבא כלפי המתגייסים שפונו מגוש קטיף. ח"כ דותן אמרה כי יש חיילים "מסומנים" [ה"מתנחלים"]... ח"כ אריה אלדד, לשעבר קצין רפואה ראשי, אמר כי "ידועים לו מקרים בהם נעשה ניסיון לשים כתם פסיכיאטרי על חיילים כיוון שהיו חלק מההינתקות. היו כאלה שקיבלו פטור משירות ולא נתנו להם את האבחנה הרפואית" [3]. העובדה שהאלוף שטרן, ראש אגף משאבי אנוש דאז בצה"ל, הרשה לעצמו לא להגיע לוועדה לביקורת המדינה שאליה זומן לדיון בנושא זה, מעידה יותר מכל כי מדיניות האפליה על-רקע פוליטי, מקורה בדרגים הגבוהים ביותר של מערכת הביטחון. נראה כי מדיניות מתמשכת זו של המערכת הצה"לית לאיתורם, סינונם ו/או רדיפתם של צעירים בעלי דיעות ימניות, ב'השראת' צמרת מערכת הביטחון, גרמה להתעלמות מתכונות של מסוכנות פוטנציאלית למערכת, כל עוד הנבדק שייך "למחנה הנכון", מחנה השמאל כמובן. לכן לא את ענת קם צריך להאשים, אלא את אלה העומדים בראש המערכת, אלה שהשחיתו את צה"ל בפוליטיזציה. הודות להם יושב בימים אלה בכלא חייל קרבי על סירובו לנטוש את ישיבת הר ברכה, בעוד המרגלת-הבוגדת ענת קם, נחה לה בביתה.