ממש קשה להבין את הדבקות הזאת באבל אבל את השכחה כי חובה שיהיה אחרת. האם הזיכרון חייב להיות כה סלקטיבי וקצרצר. האם אלו שנפלו נפלו לשווא? הרי איש לא יכול היה לשער כי אחרי שנות ההקמה והבנייה יבואו השיא, שנות ההבלות והטיפשות, בהם לאחד יהיה הכל ולשני יהיה כלום. הדבר בולט במיוחד כאשר מסתכלים על מערכת המשפט שקורסת יחד עם מערכות אחרות חשובות וזאת כאילו אי-אפשר אחרת.
אבל האמת כאשר מדינה ואומה חיים על ה"חרב המלכדת" הרי שאין פלא, שאין כל פריצה אחרי עשרות שנים בכל הקשור השלום. הבעיה היא ששוכחים שיש לכך השלכות נרחבות נוספות, והן באות לידי ביטוי בכל תחום מתחומי החיים. נבחרים אשר אחרי שנבחרים תוך פרק זמן קצר הופכים לעשירים בכל קנה מידה עולמי, ואז כאשר בכל פעם שיש גילוי חשדות לשחיתות והרי הנושא עולה מדי יום במדיה הרועשת ואין שום חדש, אלא כל פעם עולים עוד ועוד ברמת השחיתות והתיחכום הנילווה לה. אבל כמו תמיד כמו שנושא עולה ברעש ועוצמה ככה הוא נשכח, במהירות רבה, אשר תוך ימים מה שהיה גילוי הופך להיות למשהו מיושן ונשכח, ואז שוב נהיה בישראל מיליונר מיוחס ועשיר חדש, שכולם שוכחים מאין ולשם מה הוא בא אבל אם יבדקו יסתבר כי הוא בא למען לעשות רק עוד ועוד למען עצמו ולא משנה אם מדובר בשחתות כזו או אחרת הרי בין כה וכה הכל ישכח ומהר, אז למה שיהיה אכפת.
אבל אם לא נשכח, הרי יש תמיד בישראל את השכול ומעל 22 אלף חיים אבדו במלחמות ונוסף ל4 אלף הרוגי מה שמוגדר כנפעי פעולות האיבה. והמספר הזה רק הולך ויגדל ואת זה יודעים כולם, אבל תמיד מיד מוסיפים שהרי אין לנו ברירה, ואז קשה שלא להיזכר שאותו יחס נוראי קיים גם כלפי הרוגי תאונות דרכים כי פשוט אין ברירה, ואפילו נבדוק נושאים נוספים אשר יש בהם כשלים מיותרים תמיד יהיו שיסבירו ש....אין ברירה. ומי המסבירים? כן אותם שנבחרים למלא שליחות למען העם אבל פתאום מסתבר שגם הם...איך לא מעורבים, בשחיתות שמשום מה היא תמיד תחשב לבעיה קטנה לעומת ביטחון קיומי פיסי של מדינה קטנה, ואפילו יהיו שיאמרו נו... אז מה הבן אדם צריך לדאוג לחיים שאחרי... השליחות, כאילו שאין הם מסודרים עד סוף ימיהם כמו כל אלו שזכו תודות ליחוס או קשרים להיות עובדי מדינה, ממשלה, עירייה, או מוסד ענק כזה או אחר ושלעולם לא יבינו מזה להיות עצמאי המוגדר "קטן". אבל אם יש ומי מיהם זכה להיות מחובר, הרי עתידו ועתיד בני משפחתו לעד מסודר. כי פשוט פתאום יש עוד משהו שזכה במיכרז שמן כזה או אחר, וכן בלי בושה יש עוד מיליונר חדש שעשה הכל ב"עשר אצבעות" כי פשוט היה שייך ומחובר למישהו נבחר, והוא רק רצה לעשות למען...המדינה!
הבעיה שאין לעניין הזה סוף ומשנה לשנה יש עוד ועוד מוצלחים כאלו שרוצים "לדאוג" למדינה, ושרק הם יכולים "להילחם" בפשע, בעוני, בתאונות בדרכים, בבעיות חינוך הנוער, בריאות וזיקנה ובאופן כללי ולהביא מזור לתחלואי המדינה, אבל משום מה העניינים מסתבכים והולכים ומגיע המצב שהיום כבר לא משנה מי האשם אבל אפילו הערבות המינימלית שהייתה קיימת זה כלפי זה במדינה, פשוט נעלמה, אלא אם... יש שוב מלחמה! או לפחות בעיה כזו או אחרת הקשורה בביטחון פיסי לקיום המדינה כאילו שרק בעיות כאלו הן בעיות בטחון המדינה?
האם אלימות פנים איננה בעיית בטחון המדינה? טוקבקים המגיבים באלימות נוראה כלפי מי שמעז להביע דעה הגם אם היא דעת מיעוט האם אין זה בעיה של קיום עצמי ובטחון המדינה?
האם אלו שלא זכו לקבלת חינוך ונהיו אלימים ופושעים אינם בעיה לבטחון המדינה?
אבל אין איש מאזין או מקשיב, או שומעים והכל עובר ליד האוזן, כאשר משום מה שוכחים שככל שיש אלימות חיצונית גוברת גם האלימות המילולית והפיסית בתוך המדינה גוברת!
ולמה לחיות ולאפשר לאחר לחיות? הרי אם אפשר שהאחד יחיה והשני שיהיה מאין זומבי חי-מת הניתן לניצול כי הרי זו השיטה של היום. רק מי שמקושר ומחובר שיכול לזכות במיכרז תפור זה או אחר, אשר לפתע תודות לו הוא הופך להיות עשיר כבד, רק הוא שיחיה! ואם יש לפתע מלחמה כפויה על ישראל, הרי אין מה לעשות, כי אין שלום... אז לפתע נתלכד ונתחבר כי אם לא אזי...כל שנותר לומר הוא "שמע ישראל" .
אולי אינכם רוצים לקלוט ולהבין, אולי מצבכם הפיסי הכלכלי מעולה אבל חובה להזכיר לכם גם אם עדיף בעיניכם שלא לזכור. כי מה שהיום קורה ולא פגע בכם, עלול חס וחלילה לפגוע בכם בכם ביום אחר, כי אין איש חסין מלהפגע מרקב חברתי המתפשט כסרטן, וחובה להזכיר זאת לכל השוכחים כולל מנהיגים נבחרים, סתם מנהלים, ועובדי ממשלה ומוסדות חזקים, או המחזיקים בעמדות כוח, כולל שופטים הממונים על-ידי כל מיני "חשובים" שעד לא מזמן חלקם היו נחשבים לטהורים וצחים, אבל היום את האמת גם הם בין השוכחים!
כמו תנועה קיבוצית שאמורה להיות משהו יפהפה שהולך ונעלם מהעולם, ככה הערבות הדדית של תושבי ישראל, ושל מדינת ישראל לאזרחיה, וכל שנותר זה ביום הזכרון זה לנסות ולהתפלא, כי היום הזה נועד בין השאר כדי שהאומה הקטנה ישראל תבין שחובה ואפשר שיהיה אחרת, כי אם לא הרי הכל קשור בהכל ואין זה סתם אמרה זו חובה של כל אחד לחיות ולאפשר לחיות לאחר והשונה בין אם הוא מקובל או דחוי כי זו העוצמה של מדינה דמוקרטית, השואפת להיות אומה נאורה. אז מי יתן ויום הזכרון הזה יביא לשינוי ההכרחי הזה ושרק לא יהיה מאוחר, כי המצב איך שלא בוחנים אותו ניראה קצת לא טוב וזה באמת חבל!!!
אזי השאלה עדיין פתוחה, והיא האם נהיה לעד אומה המתלכדת רק באבלות ובמלחמה?
