אופן התמחור מול הדיירים התפתח כרעיון שלוקחים עמלה מסוימת מההוצאות, ונקבע תמחור של "עלות פלוס 15%". כלומר, החברות גובות דמי אחזקה על-פי הוצאות האחזקה שהוציאו בנוסף לאחוזי רווח מעל עלויות האחזקה. במהלך השנים השיטה הזו כבר לא הייתה כדאית, המערכות השתכללו, ונוצר מצב שעלויות האחזקה והניהול בתמחור של אחוז מההוצאות הוא אינו מדויק. דבר נוסף, "עלות פלוס אחוזים" יצר מצב לא אידיאלי כיוון שחברות העדיפו לייקר את עלויות האחזקה כדי להרוויח אחוזים גבוהים יותר ויצר חוסר שקיפות בין חברות הניהול לבין ועדי הבניינים. כך גם אתם הצרכנים מפסידים פעמיים - פעם את עלויות האחזקה הגבוהות ופעם נוספת את אחוזי דמי הניהול שמעל הוצאות האחזקה. תקופה זו נקראת גם "הבועה" של חברות ניהול הבניינים במדינת ישראל.
תפקידו של ועד הבית כיום הוא התנהלות מול חברת הניהול ותיווך בין הדיירים לחברת הניהול. ועד הבית הוא הגוף הייצוגי של הבניין מול חברת הניהול. בנייני היוקרה כיום לא יכולים להתנהל ע"י ועד בית בלבד, כיוון שאין להם ידע במערכות המורכבות, וחוסר זמן לטפל בכך. לכן הפנייה לשכירת השירות של חברות ניהול מקצועיות הינה טבעית, אך המלצתי היא לעבוד בשיטת ה-FIXED PRICE היכולה להתבטא בשתי צורות:
1. דמי ניהול קבועים מעל הוצאות האחזקה בשיטה זו אין אינטרס לחברת הניהול לנפח את הוצאות האחזקה מאחר ששכרה מובטח בכל מקרה.
2. מחיר כולל קבוע המבטא את הוצאות האחזקה ועמלת הניהול כך שהצרכן מבטיח לעצמו מחיר קבוע.
שתי צורות תמחור אלו יוצרות שקיפות מלאה מול הצרכן מכיוון ואין לחברת הניהול "צורך" בניפוח והסתרת עלויות האחזקה כיוון ששכרן כבר הוסכם ונקבע מראש.
לסיכום - ניתן לומר כי מאחר שהצורך לקיום חברות ניהול מקצועיות קיים, חברות הניהול צריכות לעשות את עבודתן בצורה מקצועית יותר עם ערך מוסף לצרכן. כדי להגיע למצב הזה צריכות חברות הניהול להתחדש באופן שוטף ולייצר שירותים נוספים בתחום המקצועי-טכנולוגי, תוך עמידה בקצב החידושים וצורכי השוק, עם הבנת רצונות וצרכי הלקוח.
