דברים ששמעתי מתומכי ה-קרן

לא כל יום יוצא לי לפגוש את הפנים שמאחורי מאבק הדה-לגיטימציה למדינת ישראל והדמוניזציה לחיילי צה"ל. ביום שישי ראיתי אותם, ראיתי וגם שמעתי, ברחוב לבונטין 7 בתל אביב. בעוד הם עומדים מצידו האחד של הכביש, חוגגים את מסיבת הדמוקרטיה לתמיכה עצמית (הנושא המוקדם היה מסיבת עצמאות, אך שונה), אנחנו עמדנו בצידו השני מניפים עשרות דגלי ישראל ולבושים (חלקנו) במדי צה"ל, וכצעד דמוקרטי השמענו את קולנו ואת ביקורתנו על מעשי הקרן הנלוזים. מיד החלו להיזרק לאוויר התל אביבי המזוהם כל אותן סיסמאות נלוזות, כל אותן הסיסמאות האהובות כל-כך על אנשי הקרן וחסידיה, הסיסמאות שמאחוריהן הם מסתתרים ושבעיוותן הם מצדיקים את מסע הדה-לגיטימציה נגד כולנו פה במדינת ישראל. מהמדרכה ממול ניגש בחור צעיר והכריז "סתימת פיות". "אווו", נשמעה הסיסמה הראשונה... "הנה זה מתחיל", אמרתי לעצמי. "סתימת פיות?", אני שואל ומוסיף: "לא אנחנו אלה שאיימו בתביעה בניסיון לסתום את הפה, זאת עשתה דווקא הקרן, איך בדיוק אנחנו סותמים לכם את הפה? על-ידי כך שאנחנו מפגינים?". "אתם סותמים פיות", הוא ממשיך לדקלם באוזניים אטומות.