סוגיית בעלי הנטייה ההומוסקסואלית היא מהסוגיות המורכבות בעולמם של החיים ובעולמה של היהדות. הדרך האמונית, ההלכתית והרגישה להתמודדות עם הנושא, חייבת להיות מתוך הכרה עמוקה בכך שמחד-גיסא אין כל היתר לקיום משכב זכר, ומאידך-גיסא ישנם בחורים הומוסקסואלים שמחפשים דרך לחיות חיים דתיים. יש לזכור כי איסור התורה אינו על הנטייה אלא על המעשה האסור.
מדרש ידוע מספר שמשה רבנו עליו השלום שואל את הקב"ה (בעת ששמע שיסרקו את בשרו של ר' עקיבא לפני מותו): זו תורה וזו שכרה? עונה לו הקב"ה: שתוק, כך עלה במחשבה לפני!
זוהי המציאות בעולמנו. לא תמיד דברים ברורים לנו. ההיסטוריה היהודית רצופה במצבים בלתי אפשריים ובלתי מובנים לשכל האנושי. יותר מכל אנו צריכים להיזהר מהענקת פרשנויות מופשטות למצבים מורכבים.
ההלכה עוסקת בפעילויות מיניות, אך לא בזהויות מיניות. בהלכה אין איסור על זהות הומוסקסואלית, והיא עוסקת ביצרים מיניים שעלינו לשלוט בהם. קיים בלבול בין "נטייה מינית" (תופעה ביולוגית-פסיכולוגית) לבין "זהות מינית" (בעלת משמעויות פוליטיות-חברתיות בעיקר). לכל בן אנוש יש נטייה מינית כלשהי. המנעד של הנטייה המינית הוא רחב ומורכב - אך כולו בתחום הביולוגי-פסיכולוגי.
יהדות אינה עניין של הכל או כלום, "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". על כל אחד להשתדל בעבודת הבורא באותו מצב ובאותה נקודה בה הוא נמצא. על המבקש להתחזק ולחיות בדרכה של תורה, לא להשלות את עצמו, ולא לסבור כי ניתן לעשות זאת בלי לקבל על עצמו עול, רצוי באהבה. עול מצוות הוא עול, כמו העול של ההתמודדות המלאה ועל-ידי כך האהבה נובעת מהקומות העמוקות יותר שעול זה מרומם ונושא אותנו, מעבר להיותו מצוות ה'.
יש דתיים הומוסקסואלים שלא יכולים להשתנות. יש כאלה שעשו "הכל" ולא הצליחו. יש כאלה שמצבם הנפשי קשה, מיואש ודיכאוני, חלקם אף רצו להתאבד ל"ע, הם אינם משתתפים במצעד הגאווה בתל אביב ואינם מניפים בראש חוצות דגלים ולא מבקשים קידושין חד-מיניים, אלא דורשים דיון ציבורי שאינו נובע מתוך רצון לחיי הפקרות או נהייה אחר היצר, אלא בגלל הרצון להמשיך ולהיות שייכים לקהילותינו, למשפחותינו ולציבור הדתי בכללו.
המציאות שגורמת להם להישאר בארון לא שינתה את נטייתם או את זהותם. מה שהיא כן גורמת זה להרבה כאב וסבל מיותר. אין בכוונתו של ארגון הו"ד כלל ועיקר לשנות את ההלכה, שהיא יסוד קיומנו. מטרתנו היא לדאוג שתינתן ההדרכה הנכונה לבעלי הנטייה בקרב הציבור הדתי והחרדי.
יש הו"ד שמבינים לחרדתם כי התביעה הדתית שתובעת מהם היהדות גדולה כל-כך ונשגבת לאין ערוך מכל מצב אחר "רגיל" שדורשים מהם לכרות חלק מיישותם הגופנית, המינית, הפסיכולוגית, הקהילתית.
בכלל תרי"ג המצוות, יש הרבה הבדלים בין אדם לחברו בדרגת הניסיון בכל מיני מצוות ואיסורים, מפאת הנטיות האישיות שכל אחד נולד עימם או שפיתח אותם. לכל אחד אכן תפקיד אחר בחיים והתמודדות מסוימת השמורה רק לו, ובעמידה בהתמודדות המיוחדת לו לבדו, האדם מייצר את הכתר האישי שלו לבורא עולם, שרק הוא יכול לייצר ואף אחד אחר לא יכול לעשות זאת.
על האדם הדתי ההומוסקסואל, כמו כל אחד אחר, לבנות את עולמו הפנימי באמצעות עבודה רוחנית פנימית של דבקות ברצון השם ולהתמיד בשיעורי תורה, התבוננות מוסרית וכיוצ"ב. במציאות הנוכחית, התמודדותו של האדם ההומוסקסואל כורכת איתה קשיים לא פשוטים ועל כך נאמר "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". מי שאינו מודע לגודל הקושי יתקשה להבין כמה המאבק מורכב וכואב.
הראי"ה קוק זצ"ל [אורות התשובה, פרק ה' ופרק ו', עמ׳ מ"ב-מ"ג] מסביר שהאדם השלם הוא זה החותר אל השלמות. וחתירה אל השלמות גם אם יש בה ירידות ומעידות, שהן חלק הכרחי במציאותנו האנושית, כל זמן שהכיוון הכללי נשמר, כל זמן שקיימת השאיפה לשוב אל הטוב, האדם ימצא את הדרך הנכונה.
כבר הגדיר מי שהגדיר כי אלו המתנסים בניסיון הזה ועומדים בו בהצלחה, הרי הם כעומדים בניסיון "עקידת יצחק" וכאילו עקדו את עצמם על מזבח התורה באופן יומיומי ואין קץ לשכרם.
הדיון החברתי והציבורי בנושא זה נעשה בשל המציאות הנוכחית. ההשתקה וההסתרה של התמודדותם של בחורים דתיים במשך שנים רבות ללא מתן מענה ו/או פתרון מצד הרבנים, הביא לכך ש"הגיעו מים עד נפש" ומכיוון שהמדובר כאן בעניינים של דיני נפשות, ראינו לנכון להשמיע את קולנו מתוך אחריות לתורת ישראל ומתוך האמונה כי על האמת להישמע ויש צורך להתמודד איתה על-אף המורכבות, והכל תוך היותנו מחויבים להלכה היהודית (מעל ל-2,200 פונים להו"ד במשך השנתיים הראשונות להקמת ארגון הו"ד).
מצוות "ואהבת לרעך כמוך", אותה נקרא השבת, חשובה ומהותית ביהדות, ביחס לתרי"ב המצוות האחרות. היא הוגדרה על-ידי רבי עקיבא ככלל גדול בתורה. היא ומצוות "ואהבת את ה' אלהיך" הן שני יסודות תורת ישראל. לפי היהדות, כל אדם, ולא משנה אם מעשיו טובים או רעים, אם הוא יהודי או לא, גוי או אפיקורס, הומוסקסואל או הטרוסקסואל, נברא בצלם אלוהים. רק כאשר בני האדם ילמדו לאהוב ולכבד האחד את השני הם יצליחו לראות בזולתם את הנשמה האלוהית.
למרות התפיסה המקובלת שהחטא של סדום היה מיניות שלוחת רסן, הספרות היהודית ברובה לא קיבלה תפיסה זו. הנביא יחזקאל מצביע על חטאה של סדום בחוסר יכולת לקבל אורחים, ברשעות ובעיוות הצדק - ולא ביחסים הומוסקסואלים. הוא מתאר את סדום כמקום שחצני וחסר רגישות לצרכים אנושיים. לאנשי סדום היה שפע לחם, שלום ושלווה, ואף על-פי כן הם סירבו לתמוך בעניים ובנזקקים.
בין המפרשים, הקריאה המקובלת של חטא סדום שוכנת באכזריות, יהירות וחוסר אכפתיות לעני. כמו-כן, חכמי התלמוד הבבלי קשרו את סדום עם חטאי הגאווה, הקנאה, אכזריות כלפי יתומים, גזל, רצח ועיוות הדין. למרות שהאירוע שגזר את דינה של סדום היה דרישתם מלוט להוציא את אורחיו למען 'ידעו' אותם, הוא עדיין לא נתפס בעיקרו כאקט מיני, אלא יותר כמעשה של שנאת זרים וניצול חלשים. המדרש מתאר את סדום והערים השכנות כיהירות ובטוחת בעצמן יתר על מידה, ואת חורבנן כעונש על תאוות בצע וחוסר הענות לחלש ושנאת חינם.
"אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך, ששקולה שנאת חינם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים".
שנאת חינם היא שנאה מיותרת, אטומה, שחצנית. היא השחרת פני האחר במקום לנהל דו-שיח אינטליגנטי. שנאת חינם מובילה לחורבן. שנאת חינם היא הרוע הפנימי המחלחל, היא הבוז השקט והארסי, היא ממלכת הדעה הקדומה ושלטון הסטריאוטיפ. שנאת חינם צריכה להמיר את מקומה ל"הקשבת חינם" ול"דיבור חינם", שכן רק אלו מאפשרים את יצירתה וחשיפתה של אמת משותפת, פורייה ומקדמת. רק אלה יתקנו את החורבן ויביאו גאולה לעם ישראל וארץ ישראל.
יש צורך חיוני לקיים דיון יהודי העוסק בסוגיות כגון השתייכות, צדק חברתי, רווחה ומוסר, כפי שהתנהלו במשך שלושת אלפי שנים, ומתוך כך לזכות את הפרט והחברה בטיב המשמעות המסורתית של זיקת הברית, הכוללת לא רק חיי מצוות שבין אדם למקום, אלא גם כינונה של חברה צודקת המושתתת על אהבת הזולת.
אני קורא לרב רוזן הי"ו ולשאר הרבנים לקבל את
"מסמך העקרונות" - מסמך הלכתי-חברתי הפועל לשם הכרה בהומוסקסואל הדתי והכלתו בחברה הדתית על-פי ההלכה היהודית, עליו חתמו עד כה מעל מאה רבנים. הקדישו מעט זמן לקרוא, ללמוד ולשמוע אותנו, ואז בעזרת השם תיעלם השנאה המיותרת וייעלמו הסטיגמות והדעות הקדומות ו"אמת מארץ תצמח" כי "ניכרים דברי אמת".
