ביום חמישי חרגתי ממנהגי ארוך השנים לא לצפות בערוץ 2 וראיתי במקרה תוכנית של אורלי פדרבוש - "שתולים".
אורלי שלחה בחורה נחמדה, ממדינת תל אביב, כנראה, שסיפרה שהיא ימין-מרכז ואפילו לה יש במשפחה דוד שגורש מימית והוא עזב בצער - צער הדומה לעזיבת בית מלון בסוף החופשה, כך כנראה נראים הדברים ממדינת תל אביב.
הגברת התל אביבית הגיעה להתנחלויות בדרום הר חברון ודיווחה על המתרחש. במקביל ראיינה אורלי פדרבוש ערבי, שכידוע שייך לעם שהאמת היא נר לרגליו, חיי אדם הם קדושים והדמוקרטיה ושלטון החוק היא ערך עליון. הערבי סיפר שירו בו ושהיה מאושפז מספר שבועות חסר הכרה. אורלי לא טרחה לראות את הצלקת, שכנראה לא הייתה שם. צילום של צלקת כזו היה יכול לתת משנה תוקף לסיפורו, אך אורלי מאמינה לערבים ולא סומכת על יהודים.
הגברת ממדינת תל אביב, שרגילה לעיר תרבותית, השורצת בתי קפה ובארים, סיפרה על התנהגות רכה וחמימה כלפיה והתנהגות אלימה כלפי הערבים, ותיארה חובשי כיפות בסגנון מיסטר ג'קל ומר הייד. אורלי ניסתה להבין את התופעה ונעזרה בפנחס ולרשטיין, ועוד כמה אנטי ציונים עם דרגות כאלו ואחרות, שהמושגים ציונות, כיבוש אדמה וכיבוש עבודה עברית לא עברו לידם ממרחק של קילומטר.
כהנא צדק הגברת התל אביבית לא טרחה לקרוא את כתבי מאיר כהנא כהכנה לביקורה ב"ארץ תומכי כהנא". למשל, בספרו "והיה לשיכים בעינכם", מתאר כהנא את מדיניות "הבטן המלאה" של כל ממשלות ישראל לדורותיהן, שהתבטאה במחשבה השגויה שעבודה ורמת חיים תחליש את הלאומיות הערבית. כהנא העריך את הערבים ככאלו, שיש להם שאיפות לאומיות נוגדות לשלנו, והעריך שאי-אפשר לקנות את הלאומיות הערבית בנזיד עדשים. ואכן שנים אחרי מותו ואחרי שרבין סיפק לערבים תשתיות, שרים וסגני שרים, פרצו מהומות אוקטובר 2000. לא בגלל ביוב, לא בגלל כבישים צעקו מאות ערבים "איטבח אל יאהוד" בגליל, וניסו לשרוף (ללא הצלחה) את סמל ההתיישבות היהודית בגליל - מתקן של הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (אמצעי לחימה בעיקר נגד ערבים).
מה באמת קורה בגליל ובעמק יזרעאל-תל עדשים כמשל, מקום קצת יותר קרוב מנטאלית למדינת תל אביב:
1. הפרה, הכבשה והעז, הידועות בשם הקולקטיבי בהמות;
2. הבהמות מהוות מקור הכנסה של חלק מהחקלאים;
3. הבהמה אוכלת עשב;
4. העשב גדל על האדמה;
5. שטחי אדמה עליהם גודל עשב נקראים מרעה;
6. מדינת ישראל מקצה שטחי מרעה, בחכירה, לחקלאים המגדלים בהמות.
ומכאן נתחיל לספר את סיפורם של מספר מתיישבים מתל עדשים (כשעה נסיעה ממדינת תל אביב).
זהר כהן מתל עדשים מגדל פרות ברפת סגורה ללא מרעה, דבר שלא מנע ערבים מהסביבה לחגוג את חג אידל אדחה בטבח של מספר עגלות ו"פירוקן" ברפת שלו. בנו של זהר, שנשאל בבית הספר במזרע מהו החג אידל אדחה, אמר שזהו החג בו ערבים נוהגים לבוא לרפתות של יהודים ולגנוב בקר - התשובה שלו נפסלה!
אמיר אנגל, רועה בקר, שקיבל שטחי מרעה ממדינת ישראל, גילה כי כבר מעל 15 שנה ש"אלמונים" מוסלמים שורפים, לעיתים בהצלחה, את שטחי המרעה שלו, וכשלא מצליחים יורים בפרות. לאחרונה, כשגם זה לא הצליח, נעשה ניסיון לרצוח אותו. ה"אלמונים" המוסלמים שניסו לרוצחו ללא הצלחה, ישבו שנים מעטות בכלא בגלל שהתביעה לא האשימה בניסיון לרצח. ילדי אמיר אנגל צברו ניסיון ארוך שנים בכיבוי שריפות, ש"אלמונים" מוסלמים הציתו. נראה שכל חמשת ילדיו יכולים להתקבל למכבי אש ללא כל בחינות.
אמיר אנגל מציע לאורלי פדרבוש, בעקבות תחקירה המזויף בדרום הר חברון, ללוות אותו מספר ימים עם מצלמה טובה וללא כל תרגילי הסוואה ושם תוכל לראות את המלחמה של "אלמונים" מוסלמים באמיר אנגל ומשפחתו ובמדינת ישראל, ממנה מתפרנסת פדרבוש. אמיר אנגל מבטיח אירוח טוב למרות דעותיה האנטי ציוניות של ה"שתולה" מתל אביב.
כשהגיע גלעד ארליך עם גנב "אלמוני" מוסלמי שנתפס בזמן גניבת רכוש חקלאי, לתחנת משטרה, שיחררה המשטרה את הגנב ואסרה את התופס. זוהי משתנת ישראל במערומיה ושלטון ה(צ)חוק.
פה הסיפורים הרבה יותר עסיסיים אך מצד ה"אלמונים" המוסלמים. אבל בגלל המנטאליות של ה"אלמונים" לא יכולה פדרבוש לחדור לשם ואם כן היא נמצאת בסכנת מוות כי אלמונים טיבם להישאר אלמונים ובמידה וייתפסו, אורלי וחבריה כבר יעשו הפגנה בכיכר מלכי רבין כדי לשחררם.
