הקשר הסיני-אירני הסמוי

ברור לכל כי הקשר בין אירן לבין סין מהווה כיום איום קיומי על מדינת ישראל. השאלה היא מה ניתן לעשות בעניין זה, ואיך יכולה ישראל להביא שינוי במדיניותה של סין, לנוכח העובדה שמספר תושביה הוא כשל עיר ממוצעת בסין. הצעד מרחיק הלכת ביותר שיכולה ישראל לנקוט הוא אספקת נשק לטיוואן, האי שפרש מריבונות סין, אלא שבכך עלולה ישראל להסתבך עם ארה"ב, שהיא ספקית הנשק העיקרית של טיוואן. ישראל יכולה גם לנקוט צעד הפגנתי בעל משמעות כלכלית: צמצום רכישותיה בסין. אומנם כוח הקנייה של ישראל מצומצם, והשפעתו הכלכלית של חרם ישראלי על סין אינה רבה, אלא שחרם כזה יעורר תשומת לב תקשורתית וציבורית ומדינות אחרות, בעיקר באירופה, החשות גם הן איום מצד אירן, עשויות ללכת בדרך דומה ולצמצם את היבוא שלהן מסין כדי לשכנע את שליטיה לחדול מתמיכתם באירן. הדברים אינם פשוטים, שכן העולם כיום מכור לתוצרת הזולה של השוק הסיני, אבל ייתכן כי הסכנה האירנית המתגברת עשויה לשכנע עוד כמה מדינות לצמצם את הייבוא מסין, גם אם לא להפסיקו לחלוטין.

למחלוקת האקדמית בעניין אינטרסים לעומת ערכים יש משמעות מעשית ואקטואלית: הניסיון להבין את מדיניות החוץ של סין, התומכת הגדולה של אירן. רק אם יבין המערב את מניעי מנהיגיה של סין הוא יוכל להתמודד כראוי עם החיבור בינה לבין אירן. יש הסבורים כי מדובר באינטרס כלכלי: ההסתמכות הסינית על מקורות האנרגיה המגיעים מאירן - נפט וגז - היא שמחברת בין שתי המדינות. הנחה זו היא שגרמה לממשל אובמה להפעיל לחצים על מלך סעודיה, כדי שזה יעניק רשת ביטחון לסין במילוי צרכי האנרגיה שלה אם תצנן את קשריה עם אירן כדרישת המערב, ותחבור לארה"ב בלחץ על אירן לחדול מהעשרת האורניום ומפיתוח הנשק הגרעיני. לכאורה, הגישה כי הבסיס ליחסים בין סין ואירן הוא אינטרס כלכלי מקבלת חיזוק מן ההבדל בין ערכי ההנהגות השולטות בשתי המדינות: בעוד שאירן נשלטת על-ידי קבוצת שיעים איסלאמיים קנאים, סין נשלטת על-ידי מפלגה קומוניסטית, אתיאיסטית, ודתם של מרבית נתיניה נחשבת על-ידי האיסלאם לעבודת אלילים. החינמון "אפוק טיימס", היוצא לאור בעברית ומתמקד בסין ובמתרחש מאחורי הקלעים של מנהיגותה, פרסם לאחרונה מאמר מאת גלעד סלונים: "למה סין לא תומכת בסנקציות נגד אירן?", השופך אור חדש על בסיס היחסים בין סין ואירן: על-אף ההבדל הדתי ביניהן, יחסיהן מבוססים על ערכים משותפים, ועל כן ספק אם הבכירים הישראלים שבאו לסין כדי להציג שם את המידע המודיעיני שבידי ישראל בדבר הסכנות הטמונות בגרעין האירני, יצליחו לשכנע את הנהגת סין לשנות את עמדתה, שעיקרה: לאירן הזכות לגרעין אזרחי וכדי למנוע ממנה השגת נשק גרעיני יש לפעול בדרכי שלום. וכך מסביר סלונים: "יש טעות בסיסית בגישה של ישראל ושל המערב ביחס לסין. נקודת המוצא של ישראל והמערב היא התועלתנות - השלטון הקומוניסטי בבייג'ין יעשה את מה שייתן לו הכי הרבה תועלת. נקודה זו נכונה, אבל רק חלקית, והחלק החסר בה גדול מאוד. יש צד נוסף במשוואה, שישראל והמערב לא לוקחים בחשבון, והוא הצד הערכי. השלטון הקומוניסטי בסין זקוק לאירן לא רק בגלל הכסף הרב שהוא מפיק מביצוע פרויקטים גדולים של תשתיות באירן, ולא רק בגלל הצורך של סין להבטיח אספקה גדולה של נפט בעתיד. השלטון הקומוניסטי בסין זקוק לאירן כי יש להם ערכים דומים. סין, תחת ההנהגה הטוטליטרית של המפלגה הקומוניסטית הסינית, אינה חולקת את אותם ערכים כמו של העולם החופשי. הערך העליון עליו מתבסס השלטון הקומוניסטי בבייג'ין הוא השרידות של עצמו, בדיוק כמו הערך העליון של הדיקטטורה באירן, והמטרה הזו מקדשת את האמצעים". לפיכך, קובע סלונים, "מנהיגיה של המפלגה הקומוניסטית הסינית מרגישים יותר נוח בסביבה של מנהיגים כמו אחמדינג'אד, קים ג'ונג איל ודומיהם, מאשר עם בכיריה של מדינת ישראל", וסין אינה ממהרת לשתף פעולה עם המערב משום שאינה מעוניינת לסייע לו לקדם את ערכיו, שבהם היא מזלזלת. ממאמר מחכים זה עולה אפוא, כי הקשר בין אירן לבין סין עמוק הרבה יותר ממה שחושבים בבית הלבן, וכי אי-ההבנה האמריקנית בנקודה זו מצטרפת לנקודות אי-הבנה נוספות באשר לתרבותן של חברות לא-אמריקניות, אשר עליהן כבר הצבענו בעבר. מדיניות החוץ האמריקנית מבוססת - לפחות בחלקה - על אי-ההבנה שמגלה ארה"ב כלפי מדינות, עמים ותרבויות זרים, ויעידו על כך ההסתבכות האמריקנית בווייטנאם, בעירק ובאפגניסטן. אלא שבכך האמריקנים אינם לבד: גם בישראל מדיניות החוץ נגועה לעתים באי-הבנת הגורמים המניעים מדינות ומנהיגים. יש אצלנו מי שמאמינים כי אם רק ניתן לסורים את הגולן הם יפנו עורף לאירן ולחיזבאללה, וכי אם רק ניתן לפלשתינים את ירושלים המזרחית הם יכירו במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. אולם, מניעיה של סוריה החילונית להתחבר עם אירן ועם חיזבאללה בעלי הגישה הדתית אינם טמונים באינטרס כלכלי שניתן להמירו ביתרונות הכלכליים שיצמחו לסוריה כתוצאה מהסכם שלום עם ישראל. גם שאיפתם של הפלשתינים לקרוע מישראל את ירושלים נובעת לא מרצונם להקים בה את בירתם, אלא מהיצר האיסלאמי לחזות בכישלונה של היהדות להתחבר אל מקור חייה.

"זכות השיבה" היא מונח המתקשר בתודעת הישראלי עם דרישת הפליטים הפלשתינים המתגוררים בלבנון, בסוריה, בירדן וברשות הפלשתינית לשוב לבתיהם ביפו, בחיפה ובעכו. זהו רק חלק מן התמונה: גם בין הערבים אזרחי ישראל יש הדורשים לשוב אל הבתים ואל הכפרים שבהם התגוררו עד 1948 ושאינם עוד. מדובר ביותר מ-400 כפרים ושכונות שהפכו לאדמה חקלאית או ליישובים יהודיים, ואשר תושביהם עברו או הועברו למקומות יישוב אחרים בארץ. ההערכה היא, שכחמישית מכלל אזרחי ישראל הערבים הם "פליטים פנימיים" או צאצאיהם. דרישת ערבים בישראל לשוב למקומות יישוביהם מוכרת מהמערכה שניהלו בעבר בעניין זה שני כפרים על גבול לבנון, איקרית' וברעם, אך גם מקומות רבים אחרים מוזכרים בהקשר זה. מזה 13 שנה מתקיימת בעיצומו של יום העצמאות "תהלוכת השיבה", שבה צועדים המשתתפים אל אחד מהכפרים שאינם עוד, כדי לסמל את הקשר עם היישובים הערביים שהיו כאן עד 1948 ואת התקווה לשוב ולבנותם כקדם. המסר של התהלוכה הוא, שמדינת ישראל קמה על חורבות פלשתין ולכן אין היא מדינה לגיטימית. בתהלוכה משתתפים כמה מאות אזרחים ישראלים ערבים, כולל חברי כנסת ואישי ציבור, ובראשה מתנוסס דגל אש"ף. ואכן, ביום העצמאות השבוע התקיימה שוב התהלוכה, הפעם מטירה למיסכה, כפר ששכן ליד טירה, ובעקבותיה הפיץ ח"כ אבראהים צרצור ברבים סדרה ארוכה של תצלומים ממנה, ללא כל ניסיון להסתיר את דגלי אש"ף שהונפו בה בנוכחות הח"כים הערבים, ומדינת ישראל מתירה זאת.

מזה כמה שבועות חוזר מלך ירדן, עבדאללה השני, על המנטרה: "אם לא תהיה התקדמות במו"מ בין ישראל והפלשתינים, ואם ישראל לא תוותר על ירושלים ולא תפנה את כל ההתנחלויות - תפרוץ מלחמה". המלך, הדובר אנגלית בריטית צחה, עושה רושם של מנהיג שקול ואחראי, ויש לו אצל נשיא ארה"ב אוזן כרויה. יש ישראלים הגורסים כי גישתו כלפי ישראל זהה לזו שהייתה לאביו, חוסיין, שבא לישראל ערב מלחמת יום כיפור כדי להזהיר את גולדה מאיר מפני הסכנה, ועל כן הם מאיצים בממשלת ישראל לוותר על ירושלים ולפנות את ההתנחלויות כמצוות המלך הנוכחי. התלהבותו של הוד מלכותו ממדינה פלשתינית, והיותו "מגן הפלשתינים" פתאום, למרות שמדינתו שוללת בימים אלו את אזרחותם הירדנית של אלפי פלשתינים המתגוררים בה מזה שנים רבות - נובעים מדאגתו לא לפלשתין אלא לירדן. המלך עבדאללה רואה את הפילוג בין אש"ף וחמאס, שומע את המחלוקות בתוך אש"ף, נוכח בסירובו של אבו-מאזן אפילו לשבת עם נתניהו, ומבין מכך שבעתיד הקרוב לא תקום מדינה פלשתינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה. גם דבקותה של ישראל בירושלים והסירוב הפלשתיני להקמת מדינה שירושלים אינה בירתה, גורמים לו לחוש שהעסק בין ישראל והפלשתינים תקוע. במצב זה, של היעדר מדינה פלשתינית, עולה בשיח הציבורי האפשרות לקבע את המצב הקיים, שבו בין הים לבין הירדן יש ישות מדינית אחת, כלומר מדינה דו-לאומית, שבה יחיו ערבים ויהודים בהסדר פוליטי ואזרחי כלשהו. לרבים נראה שזהו הפתרון העדיף, שכן הוא חוסך משני העמים את הסבל הכרוך בוויתור על חלקי ארץ, בפינוי יישובים ובסימון גבולות, והוא גם הפתרון היחיד שלמעשה כבר קיים בשטח. רעיון זה הולך ותופס תאוצה בחוגים אינטלקטואליים ואקדמיים, וירדן רואה בדאגה איך חלום המדינה הפלשתינית העצמאית הולך ונמוג. במצב זה - כך חושש מלך ירדן - תשוב ותעלה על הבמה הציבורית סיסמת "המולדת החלופית" ("אלוטן אלבדיל"), זו הרואה בירדן את המולדת הפלשתינית, שבה יממשו הפלשתינים את שאיפות העצמאות שלהם. לרעיון זה יש תימוכין בהיסטוריה: לאחר שקיבלה בריטניה את המנדט מחבר הלאומים בשנת 1920, היא חילקה את הארץ בין "אֶמירות עבר הירדן" לבין "פלשתינה-א"י" מבלי שכתב המנדט העניק לה את הסמכות לכך, ולכן הקמת האמירות (שלימים הפכה לממלכת ירדן) אינה לגיטימית ואינה חוקית. לבד מזאת, הקמת האמירות נועדה לספק "סידור עבודה" למשפחת השריף חוסיין ובניו, עבדאללה ופייצל, ידידיהם של הבריטים ממכה, שסולקו על-ידי הסעודים מהחיג'אז. לכן, הצדק ההיסטורי תובע ביטול הצעדים שנקטו הבריטים והחזרת שטחה של ממלכת ירדן לפלשתינים. והרי ממילא מרביתם של תושבי "המולדת החלופית" הם ממוצא פלשתיני, ומדוע שלא יהיו הם בעלי הבית במקום כמה משבטי הבדואים שהשתלטו על השטח בחסות הבריטים? וכך, לא לפלשתין דואג המלך עבדאללה אלא לממלכתו: מדינה פלשתינית ממערב לירדן תסתום לעד את הגולל על רעיון "המולדת החלופית", ותקבע את הלגיטימיות של ממלכתו, ואם תהיה זו ישראל שתשלם את מחיר הקמתה - מה בכך? אלא שכאן יש לדרוש מהוד מלכותו תשובה על שאלה: אם ירדן כה מעוניינת בהקמת מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון שבירתה ירושלים, מדוע לא עשתה זאת במהלך 7,000 הימים בין 1948 ו-1967 שבהם שלטה בשטח זה?