האם רצח של 72 אנשים ביום אחד, בעיר אחת - זוהי ידיעה חשובה? אם אתם קוראים את "העיתון של המדינה", אם את המידע החדשותי שלכם, מהארץ ומהעולם, אתם שואבים מעמודי
ידיעות אחרונות, למשל - כי אז יש לי חדשות בשבילכם. אינכם יודעים כלל וכלל, כי ביום שישי נרצחו כמספר הזה אזרחים עירקיים חפים-משפע בסדרת פיגועים שהתרחשה בבגדד.
לדעת עורכי-החדשות בעיתון זה, זו כנראה אינה ידיעה שצריך לבזבז עליה כמה אינטשים יקרים בעמודי החדשות. אם מנסים להיכנס לעורם של העורכים, אפשר אולי לשער מה חשבו בדסק במוצאי שבת, כשהידיעה הייתה מונחת לנגד עיניהם: מדובר בפיגועים מחוץ לתחומי ישראל... נהרגו ערבים... זהו עניין של יומיום... ישראלים אינם מעורבים... זוהי ידיעה שאפשר לוותר עליה... וכולי וכולי.
כיוון שאיני מטיל ספק במידת מקצועיותם של עורכי החדשות בדסק "ידיעות", אני מוציא מראש מכלל אפשרות, שפשוט פיספסו (דבר שקורה לעתים) את הנושא, שהייתה כאן רשלנות, והידיעה נשמטה אך בטעות מעמודי החדשות. יש להניח, שלא זה המקרה. כנראה הופעל כאן שיקול עריכתי במודע ואולי אף הייתה כאן כוונת מכוון, שהידיעה "לא חשובה" דיה, "לא מעניינת" דיה, "לא מחדשת" דיה. בקיצור - לא סיפור שמעלה רייטינג.
מי שעבד אי-פעם במערכת חדשות יודע גם יודע, כי ערב אחד בדסק אינו דומה למשנהו. ידיעה כלשהי שלא תתפרסם בגיליון המחרת, עשויה להתפרסם ביום אחר, אילו קרתה ביום אחר, רק משום ששאר החדשות באותו יום לא דחקו אותה החוצה משיקולי עודף התרחשויות חשובות, חוסר מקום וחשיבות פחותה יחסית. כלומר, בדרך-כלל הסיבה להכללת ידיעה, או למניעת פרסומה - הינה טכנית גרידא.
כשפותחים את עמודי החדשות של ידיעות אחרונות מיום ראשון (25.4.10), וקוראים את מגוון החדשות שמביא העיתון לקוראיו, גם עין בלתי מקצועית תבחין, שידיעות רבות, שמצאו מקומן באחד מ-28 עמודי החדשות, פחותות בחשיבותן מהידיעה בדבר 72 נרצחים בבגדד. גם אין צורך להוציא ידיעה כלשהי מן העמודים כדי לאפשר את הכללת המידע הזוועתי מעירק. פשוט מקצרים את אחד הסיפורים ומפנים שטח לעוד ידיעה, לעוד כותרת, בוודאי כאשר מדובר בסיפור קשה - שורת הפיגועים שקטלו עשרות מתפללים מוסלמים ביום השישי השחור בבגדד.
כל זה מוביל אותנו למסקנה, שלא במקרה הועלמה הידיעה על הפשע הכבד בבירה העירקית המדממת מידיעת קוראי ידיעות אחרונות. הללו, אם אינם מאזינים לרדיו, או אינם קוראים עיתון אחר, לא שמעו ולא קראו כי בשעה שברחובות תל אביב חגגו המונים את תחילת הקיץ, וטוב שכך, הרי ברחובות בגדד, הרחוקה מהעין והרחוקה מהלב, היו מוטלים על הרצפה עשרות רבות של זקנים, נשים וטף, ליד המסגדים ובשווקים, רובם ללא רוח חיים.
