ועדת השרים לחקיקה אישרה (יום א', 25.4.10 ) הצעת חוק, הבאה לשפר כביכול את הפנסיה לרבבות גמלאים כיום ולמאות אלפי בעתיד: היא קובעת שהפנסיה תוצמד למדד אחת לשנה, ולא אחת לשנתיים לפי המצב הנוכחי. בנוסף, נקבע כי ההצמדה השנתית למדד תהיה אוטומטית, ולא תותנה בכך שהמדד עלה ב-4.25% מאז ההצמדה האחרונה.
אולם הצעת החוק כוללת עוד סעיף קטן אחד: הוא קובע כי אם המפקח על הביטוח יגלה שהתשלום הנוסף מגדיל את ההתחייבויות האקטואריות של הקרן, הוא יורה לקרנות לבטל את התשלום הנוסף.
סעיף זה מבטל, כמובן, את ה"שיפור": הרי ברור שהחוק החדש יגדיל את הסכומים שקרנות הפנסיה משלמות, והדבר אף מצוין במפורש בדברי ההסבר. הגדלת התשלומים תביא כמובן להגדלת ההתחייבויות. ואז יבוא המפקח, ובפנים של צדיק, כשהוא מנפנף באותו סעיף קטן בחוק, ימחק את כל התוספת. אולי יעשה מפעם לפעם טובה לפנסיונרים, ויבטל "רק" חלק מהתוספת.
יש בחוק עוד רמאות קטנה: העידכון נכפה על הממשלה בתוקף ההסכם הקואליציוני בין הליכוד למפלגת העבודה, והוא מבוסס על תיקון דומה שהתקבל אשתקד בחוק הגמלאות לעובדי מדינה. אבל יש הבדל קטן בין שני החוקים: הגימלאות לעובדי המדינה מעודכנות בקצבת ינואר, ואילו הקצבאות לגמלאים של הקרנות יעודכנו רק מקצבת פברואר "כדי לאפשר לקרנות להתעדכן", וכמובן לקצץ את התוספת (אם בכלל תשולם!) ב-8%. בימינו, כשהכל ממחושב ונעשה בלחיצת כפתור, נשמע "הסבר" זה אבסורדי.
התנהגות שרי הממשלה בנושא זה מזכירה, כמובן, את הסיפור המפורסם על הסוס הטרויאני, שהיוונים=הדנאים הכניסו לעיר טרויה. הכהן לאוקואון הזהיר את ההמון: "יראתי מהדנאים גם אם יביאו מתנות", אך דבריו היו לשווא.
גם אני ירא כל אימת שהממשלה מגישה הצעת החוק הבאה, לשפר, כביכול את מצבנו הפיננסי. במקרה שלנו, זהו שיעור ממשלתי בהונאה.
