ההבדל הבולט ביותר בין שבת לחגים הוא בצורת קביעתם. השבת נקבעה מששת ימי בראשית ותמיד נדע מתי תחול. קביעת המועדים תלויה בקידוש החודש בידי בית הדין, ובזמננו - בלוח שקבע הלל השני; בכל מקרה, הקביעה מסורה בידי בשר ודם.
אם נעיין היטב בפסוקים, נראה שהתורה עצמה מדגישה זאת. על השבת אומר ה': "מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, אלה הם מועדָי" - המועדים שלי, שאני קבעתי. ואילו על החגים נאמר: "מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם" - אתם תקראו אותם, אתם תקבעו מתי יהיה זמנם.
כך מפרש ר' עובדיה מספורנו: "אחַר שדיבר בשבת שמועדה כבר נקבע [בששת ימי בראשית], כאומרם ז"ל: 'שבת הוא דקבעה אַנַפְשָה' [=שבת קובעת את עצמה], התחיל בעניין המועדות אשר מועדם הוא על-ידי קריאת בית דין, כמו שבא בקבלה [=בדברי חז"ל]: 'אתם' - אפילו שוגגין; 'אתם' - אפילו מזידין; 'אתם'- אפילו מוטעין".
דברי חז"ל שמביא הספורנו חריפים וחד-משמעיים ביותר. אפילו אם בית הדין יקבע במזיד את החגים שלא בזמנם, מחויבים לשמוע בקולם. וזה לא רק משום שאחרת ייווצר תוהו ובוהו, אלא גם ובעיקר משום שה' העניק להם את הסמכות הבלעדית לקדש חודשים, לעבר שנים וכך לקבוע מועדים.
ייתכן שאפשר להציע תוספת לכיוון פרשני זה, אשר תחזיר אותו לנקודות הדמיון שבין שבת לחגים. למרות שהשבת קבועה מששת ימי בראשית, גם בה יש לאדם מרווח תימרון וגם בה הוא יכול לקבוע זמנים. והנה שלושה מקרים כאלו.
הראשון והקבוע ביותר: תוספת שבת. השבת נמשכת כידוע 25 שעות, למרות שהיממה היא בת 24 שעות בלבד. הסיבה היא שכדי להוסיף מהחול על הקודש, להאריך את השבת ולהתרחק מסכנת חילולה, מוסיפים זמן לפני כניסתה ואחרי יציאתה. התוספת יכולה להגיע לכמה שעות, והדבר אף קורה בחו"ל כאשר כניסת השבת היא בשעת ערב מאוחרת (אפילו 21:30), אך קבלת שבת והקידוש והארוחה מתקיימים מוקדם יותר.
המקרה השני הוא שעון הקיץ. נכון שמבחינה אסטרונומית השבת לא משתנה, אך אנו מזיזים בצורה מלאכותית את השעה בה היא נכנסת ואת השעה בה היא יוצאת.
המקרה השלישי מעניין במיוחד. ההלכה פוסקת, שאם אדם תועה במדבר ומאבד את חשבון הימים, הוא סופר שישה ימים וביום השביעי קובע לעצמו שבת, ואחרי שבעה ימים - שבת נוספת. כך עליו לעשות עד שיגיע למקום יישוב ויחזור לקיים את השבת עם כל בית ישראל. הלכה זו יכולה להיות רלוונטית גם למי שמצוי למשל בשבי. כלומר: האדם מקבל את הסמכות לקבוע שבת בצורה שרירותית לחלוטין, תוך חיובו בשמירת היום שקבע, ומצד שני - בלא שיחטא אם יתברר בדיעבד שבעצם חילל את השבת האמיתית.
מהיכן הרשות לבני האדם להאריך את השבת, לקבוע את זמני כניסתה ויציאתה, ואף לקיים אותה ביום שיחפצו? אם השבת קבועה מששת ימי בראשית, האם ניסיון להתערב בה אינו דומה לניסיון להתערב בגובה הרקיע או בעומק היום? והתשובה: לא. בכך שהתורה הכלילה את השבת בין המועדים היא מרמזת לנו, שייתכנו מקרים בהם השבת תהיה במידה מסוימת דומה לאותם מועדים, בכך שגם בה תהיה התערבות של האדם.
