|
כאשר המדובר במסע רגיש כל כך, ניתן היה לצפות מחברי הכנסת ליתר-צניעות. במרבית ימות השנה הם הרי ממילא זוכים לפריבילגיות של ארוחות כיד המלך ואיש אינו בולש אחריהם אם אכן הם ניזונים מאוכל כשר מחוץ לבית הנבחרים. אבל, כשהם מייצגים רשמית את המדינה, חובה עליהם, לפי כל כללי הפרוטוקול, לדבוק באוכל הזה, גם אם יש לו, מטבע הדברים, מגבלות ברורות. בכורח הנסיבות שנקלעו אליהן הם היו צריכים להסתפק במה שניתן להם, שהרי לא מדובר במסע קולינרי לשמו.
|
|
אבל הביזיון הגדול מכולם הוא קובלנותם של חברי המשלחת על שנכפה עליהם לטוס במחלקת-תיירים במקום לרפד את ישבנם במחלקת העסקים וליהנות בה ממנעמי הטיסה. לא די בביקורת שהטיח כלפיהם מבקר המדינה על הפרטנזיות האלה שלהם בעבר - הם עדיין ממשיכים בסורם. בשל הביזיון הגדול נכמרו, משום מה, רחמיו של מארגן המסע על המקטרגים וזה דאג להפקיד בידם, על חשבונו, מעטפה ובה כ-600 אירו במזומן, כדי שיוכלו לרכוש לעצמם מזון חלופי. עכשיו ניתן רק לצפות מאותם חברי-כנסת מפונקים שלא ישכחו, חלילה, להחזיר לנדבן את כספו. מלבד שביקור המשלחת ביזה את המדינה כולה, הוא בייש את הכנסת עצמה. אוי לאותה בושה שאלה הם נבחרי העם ומוטב, על כן, למנוע מהם בעתיד מסע דומה, שבו הם רק תרים אחר תענוגות החיים.
|
|
