אורון, גילאון ונוקד: תגובה חרישית
|
|
אלא שפרט לשני אלו, היו התגובות נבובות, אם בכלל. המרתקת מכולן הייתה זו של יושב-ראש מרצ, ח"כ חיים אורון (ג'ומס), המובאת כאן ככתבה וכלשונה, מועתקת ישירות מהמייל ששלח אלי: - "יעל שלום רב, קיבלתי בתודה את פנייתך. אני חושב שאני פועל כמיטב יכולתי למען תושבי האזור בו אני חי. פותחו אמצעים שונים להגנה מפני ירי בליסטי קצר טווח. אני מקווה שמי שממונה על תחום זה פועל על-פי מיטב שיקול הדעת בשאלה האם לפרוס את היחידות או להזיז אותן על-פי הצרכים. בברכת חג שמח, חיים אורון (ג'ומס)"
וכך נחשפת לכל האופוזיציה הישראלית במלוא ערוותה, שללא כל בושה מקבלת את תכתיבי הממשלה ולא טורחת לבדוק אותם לעומקם, אלא " מקווה שמי שממונה על התחום..." - יו"ר מרצ מקווה!, כנראה שגם הוא מושפע מהמפלגות החרדיות שהשתלטו על חיינו הציבוריים, הסומכות על הקדוש ברוך הוא שיגן עלינו. בסוף ג'ומס גם יתחיל להניח תפילין וללכת למקווה טהרה (ההדגשים שלי, י.א.). את מאמרי שלחתי לחבר כנסת נוסף של מרצ, אילן גילאון, שאפילו לא טרח להשיב. ציפינו לאופוזיציה? קיבלנו גועליציה (בצלמה ובדמותה של הממשלה) נטולת כל ערכים! למי שאינו יודע, שני חברי הגועליציה הנ"ל גרים בטווח ירי הטילים קצרי-הטווח, לכן שלחתי להם את מאמריי. כל הכבוד להם ולאחריות הציבורית שהם מפגינים כלפי תושבי האזור בו הם חיים. ח"כ אורית נוקד (העבודה), הידועה באמפטיות שלה לשכבות החלשות, כתבה בתשובתה עד כמה היא פועלת למען יצירת תעסוקה לתושבי דרום הארץ, אך לא טרחה להגיב לעניין, גם לאחר ששלחתי אליה מכתב מחברת נורט'רופ גורמן, האמורה לייצר את הסקייגארד, בו היא מתחייבת שחלק לא מבוטל מייצור חלקי המערכת יתבצע בארץ, ובכך יתווספו עוד מקומות עבודה רבים.
|
|
דוד בוסקילה [צילום: פוטו אליאס]
|
|
|
|
חלק מהעיר נראה כאתר בנייה אחד גדול. חלק אחר, הממוגן כבר, נראה הזוי. כיפות המיגון מעל מוסדות החינוך מעוררות חלחלה בכיעורן והחדרים הממוגנים שהוספו לבתים, הם לא יותר מאשר קוביות מעוררות סלידה, שלמרבה הפלא לרבות מהן יש גם חלונות! והפלא הנוסף הוא שישנם גם חלונות הפונים מערבה, הישר לכיוון הירי הבליסטי מעזה | |
|
|
|
ולהלן רשימה חלקית בלבד של נבחרי ציבור החיים בצל הירי הבליסטי קצר הטווח שכלל לא טרחו להגיב: ראשון ברשימה הינו ראש עיריית שדרות - העיר מוכת הקסאמים - דוד בוסקילה. ביקרתי בעירו לפני כשבועיים. הזדעזעתי מהמראה שנגלה לעיניי. חלק מהעיר נראה כאתר בנייה אחד גדול. חלק אחר, הממוגן כבר, נראה הזוי. כיפות המיגון מעל מוסדות החינוך מעוררות חלחלה בכיעורן והחדרים הממוגנים שהוספו לבתים, הם לא יותר מאשר קוביות מעוררות סלידה, שלמרבה הפלא לרבות מהן יש גם חלונות! והפלא הנוסף הוא שישנם גם חלונות הפונים מערבה, הישר לכיוון הירי הבליסטי מעזה. מיגון אידיאלי! מעניין מי אישר מרחב מוגן מעין זה! פיקוד העורף? או שמא נקנתה שתיקת המנהיגים והתושבים בתוספת חדר מגורים לרווחתם? בכל תחנות האוטובוסים שראיתי היו מיגוניות וכן גם מפוזרות סתם כך ברחובות. אלא שחלק לא מבוטל אליהן נכנסתי הסריחו מריח שתן חריף. עכשיו, על האזרח המבוהל מירי הטילים המעופף סביבו לבחור מה עדיף לו - למות מטיל או מרסיסיו, או למות מסירחון השתן. ביחרו בעצמכם! יחד עם האורח מחו"ל שהיה עימי בסיור, החלטנו פה אחד שאם תישמע התראת צבע אדום, נעדיף להסתכן בפגיעת קסאם, שאחוזי המוות מפגיעתו קלושים, מאשר מוות ודאי המצפה לנו מאדי רעל הצחנה הבלתי נסבל במיגוניות. למזלנו, לא הייתה התראת צבע אדום בעת ביקורנו בשדרות. דממת אלחוט גם מכיוון ראש עיריית אשדוד וראש עיריית באר שבע, כולם בטווח טילי הגראד ועוד רבים ולא טובים אחרים.
|
בראשונה, הזאב הבודד, יושב-ראש המועצה האזורית שער הנגב, אלון שוסטר, הדורש מזה שנים מענה הוגן לתושביו כנגד הירי הבליסטי קצר-הטווח ולא רק מיגון. המיגון, על-אף שיכול להציל חיים (אך כפי שנוכחנו, במספר מקרים לא בהכרח), אינו עונה כלל ועיקר על הבעיות הקשות העוברות על התושבים בשל חרדות, טראומות, פוסט-טראומות ושיבוש אורח החיים של התושבים החיים תחת איומי מתחי טילים. בעקבות מאמריי הצטרף גם ראש עיריית אשקלון, מר בני וקנין, וביקש להתעדכן באפשרויות הקיימות להגנת עירו, מעבר להבטחות הנבובות של בכירי מערכת הביטחון. מ"מ מקום ראש העיר, מר שלמה כהן וקב"ט העיר, מר יוסי גרינפלד, נאותו מייד להיפגש עם מומחה בתחום הבליסטיקה, יוסי ארזי (אל"מ במיל.), שהציג בפניהם את יכולותיו של תותח הלייזר נאוטילוס, המשמיד את כל האיומים הבליסטיים קצרי-הטווח, כולל פצמ"רים.
|
הרשו לי להניח, שלכאורה דממת הכבשים של האופוזיציה בדוגמת חברי הכנסת של קדימה, נובעת מכך שגם תחת הנהגתם של אריאל שרון ו אהוד אולמרט הוזנח נושא פיתוח ויישום מערכת יירוט הלייזר, שהושק חגיגית עוד בימי שמעון פרס כראש ממשלה ושר ביטחון, יחד עם נשיא ארה"ב ביל קלינטון בשנת 1996, כפרויקט משותף של שתי המדינות ונועד להגנת קריית שמונה. כל גורמי הביטחון דאז אישרו אותו ואת המפרט שלו, בהם הרמטכ"ל רב אלוף אמנון שחק, מנכ"ל משרד הביטחון האלוף במיל. דוד עברי (לשעבר מפקד חיל האוויר) ומפקד חיל האוויר האלוף הרצל בודינגר. אלא ש אהוד ברק כראש ממשלה ושר ביטחון ברח מלבנון, ומוחו האנליטי המוצהר קדח שהסכנה על ישובי הצפון נפתרה ואין עוד צורך במערכת יירוט לייזר. גם עיני הצמרת הביטחונית באותם ימים לא הצליחו לראות את העתיד. הרמטכ"ל רב אלוף שאול מופז וכל שרשרת הפיקוד בצה"ל, שלא השכילו להבין שהקרב העתידי של הטרור נגדנו יהיה טילים, טילים ועוד טילים. כך גם שני ראשי הממשלה שבאו אחריו, שרון ואולמרט, שרי הביטחון שלהם אהוד ברק ובנימין בן-אליעזר, הרמטכ"לים שאול מופז ומשה (בוגי) יעלון, בהתאמה, וכל שרשרת הפיקוד המופקד על בטחון המדינה - כל אלו לא השכילו להבין שהסכנה הקיומית המיידית של מדינת ישראל היא טילים קצרי הטווח, שכיום על-פי הערכת גורמי הביטחון יש מהם כ-40,000 בצפון ועוד כ-20,000 בדרום. רק בשבוע שחלף התבשרנו שסוריה העבירה לחיזבאללה גם טילי סקאד ארוכי-טווח. נראה כיצד כיפת הברזל תתמודד עם מטחים אלו! לדברי המומחים, היא לא! צפו לבאות במאמרי הבא, בו אפרט את תגובות או היעדר התגובות של אישי ציבור הקשורים לבטחון המדינה.
|
|