גילה סבירסקי, הממלאת יחד עם אורן יפתחאל את תפקיד יו"ר הנהלת
ארגון בצלם, פועלת לשכנע את דעת הקהל ומקבלי ההחלטות בארה"ב להפעיל לחץ כלכלי, כולל בתחום אספקת הנשק האמריקני לישראל, על-מנת לאלץ אותה להסכים לנסיגה מלאה משטחי איו"ש.
סבירסקי, שייסדה את קואליצית נשים לשלום ולשעבר מנכ"ל
הקרן החדשה לישראל, ביקרה בחודש ספטמבר 2009 בארה"ב לצורך עשיית נפשות למען קריאתה להפעלת לחץ אמריקני על ישראל. בראיון ל-
oregonlive.com הסבירה סבירסקי את מטרת ביקורה, כמובא להלן: "אני נמצאת כאן כדי לעודד את האמריקנים להפעיל לחץ על המנהיגים האמריקנים הנבחרים על-מנת שילחצו על המנהיגים הישראלים והפלשתינים ולומר לנשיא אובמה להתעקש מול שני הצדדים על מו"מ על בסיס של רצון טוב".
בהרצאה ב-29 בספטמבר 2009 ב-Clinton School of Public Service הייתה סבירסקי ישירה יותר בדרישתה מהממשל האמריקני להפעיל לחץ כלכלי על ישראל. "אינני רוצה להיות יותר מדי ביקורתית על אמריקה, אך
הענקת 4 מיליארד דולר מידי שנה לצד אחד בסכסוך [ישראל] לצורך [הצטיידות ב]נשק אינה יכול לקדם שלום". באותה הרצאה היא אמרה לאחר הבעת הסתייגות מכל קיצונים שהם, שהיא "תומכת בהידברות עם אירן ועם חמאס". היא הוסיפה: "אני סבורה שבאמצעות הידברות ובאמצעות אינטרסים משותפים אנו נהיה מסוגלים להגיע להחלטות הגיוניות בנוגע לחילוקי הדעות בינינו. אני מתנגדת לחלוטין להפצצת אירן".
מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, טוענת בתוקף, כי ארגון בצלם אינו נוקט כל עמדות פוליטיות הקשורות ליישוב הסכסוך הישראלי-פלשתיני. ואולם, פרופ' ענת בילצקי, לשעבר יו"ר הנהלת הארגון (2006-2001) וחברת הנהלה בכירה (2007-8) סיפקה את המפתח המסביר את הקשר בין הפעילות התמימה בנושא זכויות האדם לבין ההיבט הפוליטי.
בראיון לעלון Precis היוצא לאור מטעם אוניברסיטת MIT (חורף 2007) התייחסה בילצקי בהרחבה ליעדיו של ארגון בצלם ובין היתר ציינה, כי פתיחת נציגות של הארגון בוושינגטון נועדה להשפיע על המערכת הפוליטית בארה"ב. "אני סבורה, כי זכויות אדם צריכות להיות והן אכן [סוגיות] פוליטיות, ואני חוזרת לחנה ארנדט [פילוסופית יהודיה גרמניה] שאמרה, כי בן אנוש אינו יכול להיות אנושי אם הוא אינו נמצא בקונטקסט פוליטי... אם תלך לגבעת הקפיטול אתה תראה את החוברות והדיווחים של בצלם על שולחנות העבודה של כל אחד. אם תשאל אותי אם הדבר יביא לשינוי פוליטי - אני סבורה שזו הדרך היחידה להגיע לאנשים מסוימים", אמרה בילצקי.
בהרצאה (22.10.07) באוניברסיטת MIT הציגה בילצקי בהרחבה את פעילות ארגון בצלם בתחום זכויות האדם והתמקדה בארבעה נושאים בהם מטפל הארגון: התנחלויות, "החומה", המצור על עזה ("בית כלא גדול" בלשונה) וההינתקות (ישראל עדיין ה"כובשת"). בהקשר זה אמרה בילצקי: "כל הנושאים עליהם לא דיברתי [הריגת פלשתינים, הפליטים הפלשתינים ועוד] וכל ארבעת הנושאים האלה הם פשוטם כמשמעם זכויות אדם, ואולם בשבילי זה פוליטיקה... העיסוק בהם מבחינתי משמעותו לעשות פוליטיקה ["doing politics"]... עיסוק בזכויות אדם משמעותו פוליטיקה, שכן כיצד בדרך אחרת אדם יכול לעשות פוליטיקה או כיצד בדרך אחרת יכול אדם לפעול [לקדם את רעיונותיו]... שלום צודק אינו יכול בצורה כלשהי להתעלם מהפרות זכויות אדם...
מה שאני אומרת הוא שהשיח הפוליטי שלנו צריך להיות שיח על זכויות אדם ופעילות [בתחום של] זכויות האדם צריכה לראות את עצמה לא רק כמעטפת אלא כמהות האמיתית של הפוליטיקה". תפיסה זו של בילצקי מוצאת את מקומה גם בפעילותה של מחליפתה בתפקיד יו"ר הנהלת בצלם גילה סבירסקי. ערב ביקורה בארה"ב (ספטמבר 2009) פרסמה סבירסקי
מכתב גלוי לנשיא אובמה, ובו היא מדרבנת אותו להפעיל לחץ כלכלי וצבאי על ישראל. מצ"ב תרגום נוסח המכתב:
"הנשיא אובמה הנכבד,
"אני פעילת שלום ישראלית ואני באמת זקוקה לעזרתך. אני פועלת למעלה מעשרים שנה על-מנת להפוך את מדינתי - ישראל - למקום בטוח עבור ילדיי, ועתה זו הפעם הראשונה שאני סבורה שיש באמת סיכוי להגיע לכך. וזאת, כיוון שאתה נמצא בבית הלבן.
"אני יודעת שאנחנו שותפים לאותה תפיסה: חלק את האדמה (פחות או יותר בקו הגבול שלפני 1967) כך שאנו נגיע לשתי מדינות ריבוניות - ישראל ופלשתין - שבהן שני [העמים] יוכלו לחיות בשלום ובביטחון. חלק את ירושלים באופן שהשכונות הערביות יהפכו לעיר הבירה הפלשתינית והשכונות היהודיות ישארו עיר הבירה הישראלית, והבטח גישה למקומות הקדושים לבני כל הדתות. ויישם את הפתרונות הברורים והפרקטיים לשאר הנושאים העומדים על הפרק - מים (חלוקה הגיונית ושוויונית), פליטים (יישוב מחדש ופיצויים) ונשק (בקרה וביטחון לשני הצדדים).
"איני האדם היחיד במזה"ת הסבור כך. במשך עשור שנים הראו הסקרים באופן רציף שיש רוב בציבור הישראלי אשר תומך בפתרון של שתי מדינות כחלק מהסכם שלום כולל. ממצאים דומים עולים מסקרי דעת קהל של הפלשתינים. הרוב ישלימו עם כל הסדרים אשר יגובשו ע"י שתי הצדדים, שכן כולנו איבדנו רבים מיקירנו בסכסוך הזה.
"נראה, כי אחת הבעיות המרכזיות הינה שרוב הפוליטיקאים נכנעו לדרישות של המתנחלים הקיצונים בשטחים הכבושים. אלה הם אנשים אשר מבכרים לחיות על חרבם על אדמה של הזולת במקום לעצב פשרה, אשר שני הצדדים יוכלו לחיות לפיה.
"נשיאים רבים כל כך - בהולכם אחרי ראשי הממשלות הישראלים - עצמו עין בנוגע להרחבת הקולוניות [ההתנחלויות] האלה, התרחבות אשר הובילה להשתרשות נוספת של הכיבוש ולמרירות וזעם פלשתיני גדול יותר. איזה מתכון לשפיכות דמים! כוס אחת של כיבוש, כוס של התנגדות אלימה וההרג ימשיך למשך דורות כפי שאכן מתרחש.
"הייתה זו הקלה, אדוני הנשיא, לשמוע את ההצהרות הברורות שלך בקהיר: 'ארה"ב אינה מקבלת את הלגיטימיות של ההתנחלויות הישראליות הקיימות... הגיעה העת לשים קץ להתנחלויות האלה'.
ואז ראש הממשלה נתניהו אישר את הסכמתו לפתרון שתי המדינות, הווה אומר שהמתנחלים הישראלים יצטרכו בסופו של דבר לחזור לישראל, ובכך לפנות מקום למדינת פלשתין הריבונית. איזו משמעות אחרת יכולה להיות ל'פתרון של שתי מדינות'?
"ואולם, איכשהוא הצורך 'להקפיא' את הבניה בהתנחלויות - אשר ישראל הבטיחה לקיים בהסכמים הקודמים וראש הממשלה שלנו מנסה למכור לשותפים הקואליציוניים שלו - 'הפשיר' עתה, כאשר הממשלה אישרה את הבניה של עוד 455 בתים חדשים בשטחים הכבושים. מה יש [במשפט] ' הגיעה העת לשים קץ להתנחלויות האלה' שנתניהו לא הבין?
"
לכן אפוא, אדוני הנשיא, אני מגיעה לבקר ב[בארה"ב בערים] יוג'ין, פורטלנד, סאלם וקורווליס
כדי לשוחח עם תושבים ובאמצעותם לבקש ממך לעשות שימוש בשירותיך הטובים על-מנת שתהיה חבר אמיתי של של ישראל בכך שתאמר לנתניהו את האמת: הכיבוש אינו עולה בקנה אחד עם שלום. התנחלויות אינן עולות בקנה אחד עם פתרון של שתי מדינות.
"לארה"ב הכוח להוציא זאת אל הפועל:
הסיוע הצבאי שלכם [לישראל] כ-4 מיליארד דולר בשנה - מעניק לך את הזכות והחובה לדרוש מישראל להפסיק את הבניה בהתנחלויות ולהתחיל להסיג את המתנחלים. ללא הסיוע הכספי האמריקני, לישראל לא יהיו המשאבים להמשיך לבנות ולהגן על ההתנחלויות (על חשבון בתי הספר ובתי החולים שלנו). ללא התמיכה של ארה"ב בזירה הבינלאומית ישראל תיוותר לבדה בדבקותה במדיניות של כיבוש. אדוני הנשיא, אתה יכול לכתוב פרק היסטורי של שלום במזה"ת רק אם לא תיסוג מדרישתך ששני הצדדים יחלו במו"מ מתוך רצון טוב. אל תיתן לקיצונים להוסיף לקבוע את האג'נדה.
הכיבוש הזה, הדומה לכל כיבוש אחר בהיסטוריה, יגיע בסופו של דבר לקיצו. אני רוצה שהדבר יתרחש לפני ששני הנכדים שלי יקראו למלא את חובתם [בצבא].
שלך,
גילה סבירסקי, ירושלים
