זה לא פייגלין, זה אתם

התקשורת סיקרה מקרוב את ההתמודדות בין נתניהו לפייגלין. במבט שטחי זה נראה כמו התמודדות בין ענק וגמד. יוסי ורטר הגדיר את פייגלין "דחליל" (הארץ / 29.4.10). מותחי הביקורת: ראש הממשלה עוזב הכל ויוצא לקרב פוליטי נגד... דחליל. יריב דמה. כלום. פייגלין הוא כלום. התיאור הזה תכליתו גימוד נתניהו. ירון דקל: "נתניהו ירד השבוע מעמדת המנהיג, המדינאי, מקבל החלטות ברומו של עולם - לדרגת הפוליטיקאי" (גלובס / 1.5.10). שלום ירושלמי החליט ש"פייגלין כבר ניצח", עוד בטרם נפתחו הקלפיות. עובדה: "הוא הצליח לתזז את ראש הממשלה ברחבי הארץ" (מעריב / 29.4.10). נכון, פייגלין הוא כלום. אלא שהכלום הזה בעידוד סמוי של התקשורת, משחק מלוכלך. אילו היה הגון, היינו רואים אותו במפלגה הקרובה אליו אידיאולוגית. (האיחוד-הלאומי). הוא נכנס לליכוד עם כוונה מוצהרת להשתלט על ההנהגה. עד שזה יקרה - וזה לא יקרה!! - הוא משפיע על רשימת הליכוד לכנסת. ההשתוללות המכוערת והאווילית שלו, נוצלה על-ידי אנשי קדימה למכור את הליכוד (לפני הבחירות) כמפלגת ימין קיצוני. המסר היה: "הליכוד זה פייגלין, ופייגלין זה הליכוד". למרות שזה היה שקר, התקשורת עזרה. מבחינת נתניהו, המאבק נגד קבוצת פייגלין היה הזדמנות להעביר מסר הפוך ומשוכפל: קבוצת פייגלין (מנהיגות-יהודית) הוא כת משיחית, ונטע זר בליכוד. המסר הזה תכליתו: יירוט המסר השקרי לפיו "הליכוד זה פייגלין". מהסיבה הזו, המאבק של נתניהו היה נכון. שנתיים שקט מפלגתי זה בונוס. והתקשורת? היא תאלץ להזדיין בסבלנות...