יש נציב ויש נציב

בהפרש של פחות משבוע הוגשו שני דוחות נציבים בישראל - הראשון של נציב תלונות הציבור הלא הוא מבקר המדינה, והשני הדוח של נציב קבילות החיילים (נקל"ח). השוני בין השניים מהותי. בעוד שבראשון האמון הולך וגובר הרי שבשני הולך האמון ופוחת. השנה פחת מספר התלונות ב-6%, ולא בגלל שהצבא נהיה צדיק פתאום. גם השנה התגלו שוב אותם מקרים של טקסי קבלה בעלי אופי אלים ("זובור"), כאשר באחד המקרים היכו קצינים ותיקים חיילים צעירים, כבלו אותם באזיקים, רוקנו פחי אשפה על ראשיהם ומרטו שערות מרגליהם. בעוד שאצל הנציב הראשון נע אחוז התלונות המוצדקות סביב 30%, הרי שבצבא מגיע מספרן לכ-60%, פי שניים! ניתן להיווכח בכך גם בתביעות האזרחיות שמוגשות אחר כך באזרחות. תביעות רבות של נכי צה"ל מוגשות בגין מצב רפואי שהדרדר עקב אי מתן טיפול רפואי בזמן. במידה מסוימת, התלונות תגענה באופן עקיף לקצין התגמולים כאשר חייל אשר לא קיבל את הטיפול הרפואי בזמן - יהפוך לנכה ויתבע את צה"ל; חיילים לא מעטים לקו במחלות נפש עקב התעללות במהלך השירות; תנאים תברואתיים לקויים הובילו לשורה של מחלות כגון אסטמה, סוכרת וכיו"ב; מניעת שינה מתמשכת הובילה במקרים אחרים לאפילפסיה ועוד. הבעיה אינה בעומד בראש המוסד כמו במוסד עצמו. מדובר במוסד אזרחי כבול שאינו יכול לבצע פעילות ביקורת לוודא כי המלצותיו אכן מתקיימות במערכת הצבאית. לא לחינם טוען נקל"ח כי מפקדי יחידות בצה"ל מעבירים אליו התייחסויות בלתי בדוקות ובלתי מדויקות. הדבר היחיד שהרמטכ"ל יכול לומר לו זה תודה, וכי יתבצע מעקב ליישום הלקחים. אבל עם כל הכבוד לצה"ל, מעקב צריך להתבצע לא רק מבפנים כלפי פנים על-ידי המערכת הצבאית, אלא מבחוץ - על-ידי נציב הקבילות. הדוח אותו הוא מציג נתפש בעיני רבים כקודש קודשים. למעשה, התמונה שונה לחלוטין, ומצריכה חשיבה מחודשת בנקודות הבאות:

• - א. רוב ככל התלונות מתבררות (במקרה הטוב) ביחידות האם של החיילים. רובן נסגרות ומכוסתחות. כמעט כל החיילים חוששים להתלונן מחשש שיבולע להם. גם אם ההתנכלות אליהם לא תהיה מוצהרת, הרי שמפקדיהם כבר ידאגו "לסנג'ר" אותם בכל מיני מטלות וינדבו אותם לכל מיני משימות כדי לשבור את רוחם.
  - ב. מניסיון עשיר עם מוסד נקל"ח זיהיתי לא אחת ניסיונות לטיוח תלונות חיילים. להצביע על הסיבות לכך איני יודע, אך רק אוכל לשער כמה סיבות, כגון: היות הנקל"ח איש צבא לשעבר שאינו מגיע מן המערכת האזרחית ואולי עושה הנחות לצבא; ניסיונות של צה"ל שלא לאבד מפקדים "טובים", רק בגלל תלונה של חייל; עומס עבודה ועוד.
  לא אחת מקבל נקל"ח את טענות המפקדים כעובדות מוגמרות, וזאת מבלי שטרח אפילו לקרוא את הפקודות בנושא, המתייחסות גם לעניינים מבצעיים חריגים אותם מציינים מפקדים בתשובות שהם מתרצים לנקל"ח. חיילים שהתלוננו וקיבלו תשובות מתחמקות מנקל"ח, פנו שוב לנציב לבקש הבהרות: "מה הקשר בין הקבילות שהגשנו לתשובת הנציב?!", שאלו. בנקל"ח השיבו בחוסר סבלנות מופגן, כי זה מה שהוחלט וזהו. כל זאת מבלי לנמק להסביר.
  כאשר שאלתי את משרד הביטחון האם ניתן לקבול את הנציב, התשובה הייתה שלילית: בסעיף 558 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, נקבע כי "אין על נציב קבילות החיילים מרות בענייני מילוי תפקידו, זולת מרותו של הדין". במשרד הביטחון מתעקשים כי נקל"ח סוברני בהחלטותיו, ופטור מביקורת, אך ספק אם תשובה שכזו הייתה מתקבלת בשיוויון-נפש מצד מוסד ממשלתי אחר. אפילו למבקר המדינה של ישראל יש את הוועדה לביקורת המדינה שמפקחת על פעולותיו. אבל הנציב לחיילים, שהוא גוף אזרחי לכל דבר, פטור מן הביקורת כאילו היה חסין מטעויות.
  - ג. נציבות קבילות חיילים הינה מערכת מסורבלת ואינה משקפת כלל את המציאות בשטח. קשה לפנות לנציבות באופן טלפוני, והדבר מתאפשר בשעות שבהן לחיילים (בעיקר קרביים) לא נוח לפנות. חיילים חוששים פן יבולע להם ממפקדיהם אם יתלוננו, ובסופו של דבר - כפי שקורה במקרים רבים - המפקד ייפטר ללא עונש או בעונש קל. לחיילים אין אמון בנקל"ח, והם רואים בו כחלק מן המערכת שנועדה לכסת"ח על כל העוולות שנעשות לחיילים בצה"ל, המתחילות במניעת שעות שינה כראוי, בתורנויות בלתי שוויוניות, במניעת טיפולים רפואיים, בעיתונים ובדברי דואר המגיעים באיחור ובאופן חלקי, בעישון במתקנים ובמשרדים צבאיים ועוד.
  משך הזמן בין פניית החייל לתשובת הנציב ארוך מאוד, ובמשך כל אותו זמן החיילים סובלים. לא ניתן להגיש פנייה בעילום שם, כי הכל חייב להיות קשור לחייל המתלונן. כך גם לא יכול חייל לדווח על עוולות שאינן קשורות ישירות אליו ומתייחסות לרקב ולשחיתות במערכת הצבאית, וכאלה לא חסר.
  - ד. הסמכות הנתונה לנקל"ח אינה סמכות ענישתית, ואף לא סמכות ביקורתית. הסמכות היא לטפל בעניינים הנוגעים במישרין לחייל הפונה. הביקורת בצה"ל היא ביקורת פנימית, שבוחרת להתעלם מעניינים רבים שאינם נוחים לה ואינם משרתים את ראשי המערכת. היא נוטה להתמקד בענייני ייעול בצבא מבחינה ביטחונית, וכמעט שאינה מתייחסת לרווחת החיילים ולזכויותיהם. לרוב החיילים אפילו אין מושג באשר למכלול זכויותיהם, החקוקות בפקודות הצבא ומונחות בארגזים מאובקים בשלישות מבלי שתהיה אליהם כל גישה מסודרת.

המבקרים כמעט שאינם פונים לחיילים זוטרים ומקיימים מגעים עם הדרגים הגבוהים יותר. נקל"ח רק בא לכבות שריפות שמתחילות להתפשט מעבר למקובל. אין לו שיניים, ותופעות מהן הזהיר או התראות ששלח בעניין אי מילוי פקודות הצבא, הינן כקליפת השום, ויכולות להתרחש שוב ושוב באותה יחידה עד שיקום מישהו ושוב יקבול. שומה על המחוקק לשדרג את מערכת הביקורת בצה"ל ולאפשר לסמכות אזרחית עצמאית לא רק לבקר, אלא גם לאפשר לה נקיטת סנקציות, תוך שהיא עומדת תמיד למבחן תחת עינו הפקוחה של הציבור והמערכת השלטונית. טוב תעשה הכנסת אם תעגן הכל בחקיקה, ותאפשר צבא נקי יותר, מוסרי יותר וממושמע יותר.