דבריו של חולדאי, המכנה את הציבור החרדי "בורים" והקורא ל'מרד חילוני' כנגד הציבור החרדי - הם הסתה פרועה וחסרת-בסיס. לא ראוי היה שהם יבואו מפיו של שום אדם, ובוודאי שלא מפיו של ראש-עיר בישראל, האמור לשרת את כלל ציבור בוחריו המתגוררים בתל אביב, דתיים, חילוניים וחרדים כאחד.
אתמול התראיינו בתוכנית "ערב חדש" ח"כ ניסים זאב (ש"ס) ומנכ"ל משרד החינוך לשעבר, הגברת
רונית תירוש. שניהם התבקשו להגיב על דברי
רון חולדאי, ומדרך הטבע כל אחד ואחת נחלצו להגן על עמדותיהם. רק חבל, שמעיני כולם נעלמו כמה נקודות חשובות מאוד.
קודם כל, "בורות" היא מונח יחסי. יש מי שבקיא בנושא אחד, ו'בור' בנושא אחר. ככה זה. אף אחד לא מתמחה בכל התחומים, אפילו לא הטוב שברופאים. ומי יחליט איזו התמחות ואילו נושאים כשרים לכנות את בעליהם מן התואר "בורים"?? הציבור החרדי מתמחה במה שחשוב לו, כציבור, ובמה שנראה לו כהכרחי לחיי היומיום שלו, על-פי תפישת עולמה של התנועה החרדית. אי-אפשר לקרוא לכך "בורות". חרדי שאינו נוסע לחו"ל ואינו משתמש באינטרנט - אין לו צורך לדעת אנגלית על בוריה. מי שלא עוסק במדעים, אינו צריך להתמחות במתמטיקה, ביולוגיה, פיסיקה וכימיה.
עבור הציבור החרדי, בראש סולם-העדיפויות נמצאים נושאים כגון חינוך, תורה, וקיום-מצוות. את כל אלו הם לומדים לעומק, והם בהחלט מתמחים בדברים. אדם חרדי, המחליט לצאת ולהשתלב בשוק-העבודה הישראלי, יושב ולומד ומתמחה בתחום בו הוא עתיד לעסוק. הלא בלי הידע והכישורים - הוא לא יתקבל לעבודה בשום מקום... ועובדה היא, שחרדים רבים משתלבים במקומות-עבודה שונים, כל אחד על-פי כישרונו ויכולתו. את הנקודה הזאת ניסה חבר-הכנסת ניסים זאב להסביר, אך המנחים הנכבדים
דן מרגלית ורונן ברגמן לא הניחו לו להעביר את המסר.
בציבור החילוני יש פחות התעניינות בנושאים הקשורים לדת-ישראל. בהתאם לכך, מושם הדגש על המקצועות הראליים וההומניים, ופחות זמן מושקע בלימודים הקשורים לדת. גם דרך זאת לגיטימית, אבל יש בה כמה בעיות. העיקרית שבהן היא חוסר-הידע של חלק גדול מן הציבור החילוני בכל הקשור ליהדות ולמסורת ישראל. המצב ממש מזעזע: תשאלו איש ממוצע ברחוב כמה שאלות הקשורות ליסודות היהדות, ותקבלו תשובות מצחיקות. עיקבו אחרי הורים המגיעים עם בניהם לחגוג בר-מצוה בבית-הכנסת, ותראו כמה מעט הם יודעים על מה שקורה בבית-הכנסת, איך מתנהלת תפילה, איך מברכים ומה מברכים בעת עליה-לתורה. זה פשוט מביך. שלא לדבר על זה, שרוב הישראלים החילוניים אינם מסוגלים לומר 'קדיש' בצורה הנכונה (למרות שזה כתוב ומנוקד בכל הסידורים...). כאשר אדם אינו יודע את הבסיס ואין לו מושג במונחי-היסוד של התרבות ממנה הוא בה ואליה הוא שייך - לזאת יקרא "בורות", על-פי כל קנה מידה.
המנכ"ל לשעבר, הגב' תירוש, טענה שהחינוך החילוני - בניגוד לחינוך החרדי - מעניק כלים המכשירים את הלומדים לקראת חיים-בוגרים בישראל. הבה ונבחן כמה נקודות:
- איזו תועלת מוצאים בעל-חנות, ספר, נהג-אוטובוס, או אפילו רופא או קופאית בסופרמרקט - בלימודי אלגברה של כיתה י"ב?
- איזה יתרון יש למי שיודע הכל על תנאי-האקלים באלסקה, בכל תקופות השנה?
- האם אותו בחור שלמד בשקידה את "החטא ועונשו" יצליח יותר בעיסוקו כעו"ד?
- מה מלמדים בשיעורי-אזרחות, אם התוצאה היא שרבים כל-כך מזלזלים בחוקי המדינה: מלכלכים בכל מקום, נוהגים על הכביש כמו מטורפים, "איש הישר בעיניו יעשה"??
- מה מלמדים בשיעורי ספרות ולשון??? הלא העברית המדוברת היום בפי רוב הישראלים היא גרועה ביותר...
- רוב הנוער - וחיילים רבים - אינם יודעים כמעט דבר על ההיסטוריה של עם-ישראל במאה השנים האחרונות, כולל ההיסטוריה של השואה.
- ציטוט מדברי מנהל בנק: "אחרי שתים-עשרה שנות לימוד, אנשים עדיין לא יודעים איך לאזן את חשבון-הבנק שלהם ולכלכל את מעשיהם בתבונה-כלכלית...".
- איה החינוך למוסר וערכים? הלא הפשע והאלימות גואים במחוזותינו...?
אין ספק, חשוב שאדם מודרני במאה העשרים-ואחת יהיה בעל-השכלה וידע נרחבים בנושאים רבים. אבל נראה לומר, שבתי-הספר בישראל ממלאים - או מנסים למלא - את ראשם של ילדי-ישראל בכמה שיותר ידע ומידע, שהקשר בינם לבין הקניית-כישורים לחיים-בוגרים - הוא מקרי בהחלט, אם בכלל.
אם מערכת החינוך רוצה להכשיר ילדים ובני-נוער להיות אזרחים מועילים ושומרי-חוק בבגרותם, עליה להתרכז באותם דברים שבאמת חיוניים לניהול חיים-תקינים: ידיעת חוקי מדינת-ישראל ושמירתם; חינוך שידגיש את חשיבות שמירת-החוק; חינוך לערכים של כבוד-הדדי; חינוך לחיי-משפחה תקינים (אולי כך יפחת שיעור אחוזי-הגירושין...); חינוך כנגד אלימות; חינוך שיתן לתלמידים את הכלים להתמודד עם הקמת-עסק עצמאי, וניהול פיננסי נכון; חינוך ולימוד ההיסטוריה של עמנו, שהרי עם שאינו מכיר ומוקיר את עברו - לא יהיה לו עתיד; יש מקום ללימוד פסיכולוגיה בסיסית בבתי-הספר, כדי לתת לצעירות ולצעירים כלים להתמודד עם האתגרים של חיי-חברה תקינים; חינוך שיעניק לכולם את מעט הידע הבסיסי שצריך כל יהודי לדעת על יהדותו.
לגבי מר רון חולדאי, זכותו להחזיק בדעותיו. אבל לקרוא ל'מרד' או להכתים ציבור שלם - זוהי כבר הסתה, והדברים שאמר הם חמורים מאוד. הן במישור האזרחי, והן במישור המשפטי. אבל צריך לומר, מחויבותו של חולדאי עצמו כלפי שלטון-החוק מוטלת בספק: פורסם באינטרנט סרטון החושף את ראש עיריית תל אביב דוהר במכוניתו במהירות 137 קמ"ש, 'מזגזג' בין מכוניות, עוקף מימין ועושה זאת ללא איתות. שלש עבירות תנועה חמורות. ככה לא מתנהג אדם ששמירת-החוק בראש ענייניו.
ודבר אחרון: במהלך הראיון עם הגב' תירוש וחבר-הכנסת זאב, המראיין מר רון ברגמן נהג בגסות ובאופן בלתי-ראוי בחבר-הכנסת. בלי קשר למעמדו הציבורי של המרואיין - ככה אין מתנהגים. כלפי אף אדם. עם התנהגות כזאת, אסור שיהיה למר ברגמן מקום בטלוויזיה הישראלית. חוץ מזה, אני סבור שרון ברגמן, בהתנהגותו, חשף לעיני-כל את היותו אנטי-דתי קיצוני. ואם אני טועה בהערכתי - אני מתנצל מראש על הבורות שלי.
