מעטות המסעדות הישראליות שהן כליל השלמות. "מל ומישל" התל אביבית (רחוב בן יהודה 155) היא, מן הסתם, אחת מהן. בחלוף השנים, שבהן היא רק הולכת ומשתבחת, היא עשויה לשמש מופת לכל מסעדה המבקשת להתהדר בנוצות קולינריות. מעל לכל היא רכשה את המוניטין שלה בזכותם של ניר וימן ויוגב ירוס, שני השפים עתירי התהילה המככבים במטבחה.
אף שהיא קטנה בממדיה, היא קומפקטית ומרווחת ומשרה על סועדיה אווירה של שלווה ורוגע. אולמה הפנימי והמרפסת המקורה שלה, הפונה לרחוב, מעוצבים בידיה האמונות של אשת השף, שהשקיעה בהם את כל נשמתה ומרצה: ריהוט מסוגנן; תפאורה מאופקת, נוסח ימים עברו; וכלים יפהפיים שבהם מוגשות מנות האוכל הטעימות. מוזיקה חרישית וסולידית משתלבת היטב באקוסטיקה מושלמת ומאפשרת את ניהולה של שיחת-נפש אינטימית.
קשה להחליט ניכר על פרנסיה של "מל ומישל" שהם עושים כל שלאל-ידם כדי להנעים לאורחיהם את השהות בה. יש רק בעיה אחת: התפריט המובחר והמושקע של המסעדה מקשה על סועדיה לברור את תבשילם, באשר כל מנה ומנה היא חגיגה כשלעצמה. אבל, חזקה על חובבי הבשר המשובח, הדגה הטרייה והפסטות מתוצרת הבית, שימצאו בסופו של דבר את מבוקשם.
עד שנטלנו בידינו את זכות הבחירה, כבר הגיעה לשולחן סלסלה של לחם הבית, חמים, פריך ונימוח בפה, היישר מן התנור, עם כוסית של יין אדום, שהוגשה, כאפריטיף, על-חשבון הבית, ורק עוררה את בלוטות התיאבון שלנו.
מן הקל לכבד מאחר שהיה זה יום חם במיוחד, החלטנו לוותר על מנות הפתיחה וזינקנו היישר אל העיקריות. מנת כבדי העוף ואסקלופ העגל, עם בצל מקורמל ושזיפי גראפה, הייתה מושקעת ביין מרסלה מתקתק ומשובח והתלוו אליה תפודים אפויים וירקות-שורש מאודים מן התנור - שילוב מוצלח מאין כמותו. עם יד על הלב צריך להודות שכבושם הזה לא בא לפינו זה זמן רב, ואף שהמנה הייתה גדושה למדי, היא הותירה בפינו רק טעם של עוד. גם מנתה של בת הזוג - שרימפס-רוקט בשמנת לימונית ושרדונה - הוכנה ביד אמונה ואוהבת וקצרה הללויה.
את החגיגה הקולינרית השלים קינוח הטירמיסו, עם גבינת-מסקרפונה משובחת, טבולה בליקר אגדי. פינשנו באספרסו דומיננטי כפול, שהעיר אותנו מתרדמה קלה שנפלה עלינו בעטיה של כוסית היין שלגמנו, ובסודה מבעבעת שהחייתה את נפשנו הדוויה. השירות היה מעל ומעבר ובידי המלצרית הותרנו 218 שקל, כולל תשר של של 15 אחוז.
