Eyjafjallajökull בגיאוגרפיה, זה יוון בכלכלה. הענן שפרץ מלוע הר הקרחונים שבאי איסלנד וכיסה את עין השמש באירופה כולה עד שמטוסי העולם כולו קורקעו, הוא משל לעננה העולה מלוע פשיטת הרגל של יוון המטיל צל ענק על ארצות האיחוד האירופי כולן, העשירות והצנועות כאחד, מקרקע את היורו ומאיים על הבנקים המושקעים בו בכל יבשות תבל. כשם שאין כל משמעות לעובדה שאיהפיאלהיוקול הוא איסלנדי, כן אין כל משמעות לעובדה שהמשבר הוא יווני. הכל גלובאלי. כל הכלכלות קשורות זו בזו לחבל אחד שאורכו כאורך קוטר הארץ. כשמזעזעים את החבל בקצה האחד, הוא מזדעזע לכל אורכו עד קצהו האחר. כשאתונה רועדת היא אינה רחוקה יותר משום מקום עלי אדמות. מה שצונח באקרופוליס צובע את המסכים אדום לוהט ומייאש, מטוקיו עד לוס אנג'לס, מרומא עד ירושלים.
מה שהיה נכון כשנקראנו להבין כי משק כנפיו הקלילות של פרפר המעופף מעל לפרח באמזונס יכול להוציא לדרך משב שיהיה לסופה שתעקור עצים בערבות הדנייפר, נכון היום פי כמה, כי הפרפרים היו לנשרי קונדור והתקשורת נושבת בסערות עוד בטרם תתעצמנה והיבשות נעשו קרובות מלחכות שתבואנה. הכל קרוב. הכל כאן. הכל עכשיו.
כשם שאיסלנד היא בכל מקום וכשם שיוון היא בכל אתר, כן גם ישראל, מה לעשות, איננה בישראל בלבד אלא בעולם כולו ועימה אזרחיה הפלשתינים ואזרחיה היהודים יחד ולחוד. הם אומנם פה, אך אפילו יותר מפה הם בתבל ומלואה בין מודים ומכירים בכך, בין ממאנים ומתכחשים.
איוולת היא על כן לזעוף זעף צדקני ופטריוטי על מי שמגנה את התומכים בהידברות עם מדינות העולם ועם המעצמות בפרט על מציאת פתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני. המגנים רואים בהידברות ראשיתה של הוצאת דיבת הארץ רעה, קריאה למעורבות בינלאומית בעניין שכולו לאומי, כניעה לתכתיבים הנראים זניחים בפועל, אך ככל תכתיב שאינו יודע גבולות, הם קטלניים בכוח. אומות העולם חשובות בעיניהם כנגועות באינטרסים זרים, בסקאלה המתאפרת ורוד בראשיתה המפתה, וכשהיא מגלה פרצופה היא צהובה ככתב פלסתר וירוקה כשדה דגל איסלאמי, ולבסוף היא אפלה ושחורה משחור ועינה כעין האנטישמיות. אין שום הצדקה לנזק שמסב ענן איסלנדי לתעופה האירופית, אין זה מוסרי לתבוע ממשלם המיסים בווסטפליה לשלם מכיסו את מחיר העלמות המס האולימפיות של היוונים פושטי הרגל, אבל מי שיעוף בצדק בשמי אירופה הנגועים יתרסק גם שלא בצדק, הוא ומטוסו שמנועיו המיסו את חלקיקי המתכות שבענן ושותקו, ומי שייתן בדין ליוונים לקרוס לבדם בעוון החטא שחטאו לבדם, יקרוס אפילו דשלא בדין עימהם. בעולם בו אינטרסים, אפילו הם נגועים בעוון, אינם באים על סיפוקם מפני שלדידו הסכסוך במזרח התיכון מסכן אותם, ייתבעו הצדדים לבוא לפשרות שאינן צודקות אולי מלכתחילה אבל הן בלתי נמנעות בדיעבד, אלא אם כן האלטרנטיבה היא מצדה ומצדה נגמרה בהתאבדות...
עם אלה ראוי לזכור כי ענן הגעש ותבוסת הכלכלה היוונית לא יצאו ללמד רק על איום לוקאלי שהופך גלובאלי. הם גם יצאו ללמד על כך שאי-אפשר להתמודד היום עם אתגר גם אם מתעקשים להעריך אותו כלאומי בלי שיתוף פעולה הדוק עם הקהילה הבינלאומית. זה נכון בנושאי הסביבה ובמאבק במזהמים, בנושאי הכלכלה ובמאבק בגורמים המנתקים את המטבע שלהם מעוגניה, וזה נכון בנושאי שלום ומלחמה וטרור וביטחון אזורי ועולמי, כי גם טהרן אינה רק באירן והטליבאן לא רק באפגניסטן ובפקיסטן, והמזרח התיכון לא רק בדמשק, בביירות ובעזה.
שיתוף פעולה עם אומות העולם איננו בגדר של כפייה שהמתכופפים כנגדה הם תבוסתנים וצ'מברליינים, אלא אינטרס ישראלי מובהק שהנענים לו אינם פטריוטים אמינים וגאים פחות מן המסרבים להכיר בעובדה כי שלום על בסיס פשרה היא בגדר של טובה מן המעלה הראשונה. מדינה המפנימה הבנה זאת ומתנהלת על פיה התנהלות אסטרטגית, תמצא כי היא יכולה לשאת ולתת עם כל אומה ואומה, ועם המעצמות בראשן על קבלת עיקר קיומי ועל דחיית עיקר המסכן את הקיום. מדינות סוברניות מגינות על ריבונותן אגב הכרה בגבולות ובצרכי הריבונות של עמים אחרים ומחפשות דרך לאזן בין התביעות הריבוניות השונות ולעיתים אפילו סותרות, וקולן נשמע. מדינות המסבירות לעצמן כי ריבונות היא עמידה על שלך והתעלמות ממה של זולתך כי זולתך מוגדר מראש כמתערב בדבר לא לו, סובלות מנחיתות המתחזה כעליונות יהירה, אינן יודעות לחיות את ריבונותן, וקולן אינו נשמע.
שיחות הקרבה שנפתחו רשמית השבוע הן שיחות בהן קיבלו הישראלים והפלשתינים, אם רצו ואם היו שתיהן כמי שכפאן שד, את העיקרון הכפול: א) אין סכסוכים לוקאליים אלא גלובאליים בלבד ו-ב) אין פתרונות לאומיים אלא בינלאומיים, ואין זה משנה כלל אם לבינלאומיים קוראים מיטשל או אובמה או הארבעה. זה לא חידוש. כבר היו דברים מעולם, וכבר כשלו מעולם, ומה שכשל שב והיה כי אין מרשם אחר בנמצא, ובכל זאת חידוש מה יש בעובדה כי ממשלה שראשה ורוב מרכיביה נודעים ברטוריקה שסולם הסול שלה הוא "הן עם לבדד ישכון", יושבת בהסכמה בשיחות קרבה בחסות בינלאומית לאחר שהאזינה הלכה למעשה ליותר מתביעה אחת של בעלי החסות הזאת. צאתך לשלום שיחות הקרבה, ובואך, מי ייתן, בקרוב בשלום.