X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
ייתכן שנכשלתי במשימה הלאומית - לתמוך בבעלי למען הכלל. כנראה שאיני שייכת לזן הנשים המקריבות סיפורי האישי על הרבה צבא ומעט בעל
▪  ▪  ▪
הוא על הטנק ואני על הבית [צילום: פלאש 90]

יום טיפוסי בחיי אישה בשנת 2010:
  • שש-שש וחצי בבוקר השכמה (בהנחה שאין תינוק בהישג יד).
  • הכנת סנדוויצ'ים, צחצוח, קילוח, גילוח שאריות השינה.
  • יציאה לעבודה (בהנחה שזו עבודה שגם בה היא מטפלת במישהו...).
  • משמרת שנייה (ארוחת צהריים, שיעורים, חוגים, חברים, ארוחת ערב, קילוח-צחצוח, סיפור לפני השינה (בהנחה שתהיה שינה).
  • ערב - זמן איכות עם הבעל, (בהנחה שיש בהישג יד), בהייה בקירות הבית, מחשבות נוגות על כך שחודש כבר מבצבץ עד צורח הלבן בשיער ואין מתי, או לחלופין על כך שהארבע-חמש קילו מהלידה עברו למגורי קבע לאחר שהתייאשו מלשלם שכירות. מחשבות נוספות - כמה זמן יימשך השקט בשעה תשע ומה הדבר הראשון שיפר אותו והאם שווה בכלל להתחיל במשהו...
יום טיפוסי בחיי אשת איש צבא:
  • להוסיף למתכון המסובך מלמעלה כוס של התמודדויות טכניות שנשים במצב רגיל מפילות על הבעל (נורות, קדיחות, קצירת דשא וכולי).
  • שתי כפות של התחלקות באסיפות הורים, הקפצות ל... / מ..., סידורי בנק וכדומה, ושתי כוסות גדושות של לחצים נפשיים שקשורים בגידול ילד ממוצע, ותמיכה מהבית בבעל שמסכן את עצמו כדרך קבע.
  • לערבב את הכל בקערה עד לקבלת עיסה אחידה ואוורירית??? איזה אוויר? מי יכול לנשום ומתי? שמעתי שיש קבוצות תמיכה לנשות אנשי צבא. אני רק תוהה מתי בדיוק הן יכולות להתפנות וללכת לסדנה שבה יגידו להן אנשים מקצועיים בעלי ידע וניסיון כמה זה קשה להיות לבד. לבד זה עניין סובייקטיבי לחלוטין, כך שמעתי. אדם יכול להיות לבד ולהרגיש יחד, ומישהו אחר יכול להיות מוקף באנשים ולחוש חוויית בדידות קשה.
לעניינו, כל זה לא רלוונטי. אימא / אישה / בת-אדם שצריכה להתמודד כל יום מצאת החמה עד צאת בעלה אחת לשבועיים - לשבת עם כל הרשימה המוזכרת לעיל, וזו רשימה חלקית בלבד, תאמינו לי - זו אינה משימה קלה. ללכת לישון כל לילה לבד זה קשה עד לא אנושי. כמי שהייתה בעבר אשת איש שחתום קבע, וכיום חיה עם איש קבוע בבית, אני יכולה לומר שיש בדרך החיים הזו משהו שלא יכולתי להשלים איתו. ייתכן שנכשלתי במשימה הלאומית של לתמוך באישי הפרטי למען הכלל. כנראה שאני לא שייכת לזן הנדיר של נשים המוכנות להקריב כל-כך הרבה בשביל כל-כך מעט בעל. אלה העומדות בצריח ולהן אני רוצה להצדיע בלי כומתה על הראש, בלי נשק בצד הגוף, אך עם שירת התקווה.
כולי תקווה כי יום אחד תימצא הדרך לאפשר לכן לחיות-לצד, לישון-ליד, לקום עם מי שהחליט לשמור עלינו אך יכול גם לשמור על הילדים בערב כשאת בספינינג או בקפה.

הכותבת היא מטפלת בפסיכודרמה ובוגרת המרכז להכשרת מטפלים בסמינר הקיבוצים.
תאריך:  11/05/2010   |   עודכן:  11/05/2010
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
הקרב האבוד על הבית
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
תגובה
צנחן  |  11/05/10 11:12
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אורה עריף כץ
בני ציפר מ'הארץ' קיבל פרס - על עריכת ספרות או על דעותיו הפוליטיות?    אויש, עוכרת שמחות שכמותי
ראובן לייב
"רוקח 73", שעליה מופקד שף הצמרת אייל לביא, היא המסעדה המובילה בארץ לדגים ולפירות-ים, אבל גם מעדני הבשר והפסטות שלה הם "גורמה" לשמו
יהונתן דחוח-הלוי
הוויכוח הוא נשמת אפה של חברה דמוקרטית חפצת חיים    אי-הסכמה אינה בגדר "איום" ובני הפלוגתא אינם "אויבים"    אפשר גם אחרת כפי שמוכיח הדיאלוג שנבנה מתוך מחלוקת
שולמית קיסרי
היא דוהרת ברחבי העולם, מובילה אנשים למחוז חפצם ביעילות ובנוחות מירבית. רק בישראל, המדינה המתיימרת להיות נאורה, היא עדיין אינה קיימת    בכיות על הרכבת הקל(ל)ה בתל אביב
בתיה רודד
נוצר הרושם שהמדינה ויתרה על הנגב, והוא הפך לחצר האחורית שלה    הגורמים המשותפים לערי הנגב כולן, חלקם רב בהפיכת ערד לעיר פיתוח ככל ערי הנגב
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il