בבחירות שנערכו השבוע בבריטניה, איש מן המועמדים לא ניצח ואפשר אף לומר ששלושתם הפסידו.
דייויד קמרון, מנהיג השמרנים, הפסיד משום שמפלגתו היא אולי הגדולה בפרלמנט, אך אין לו את הכוח להרכיב ממשלה.
ניק קלג, מנהיג המפלגה הליברל-דמוקרטית, הפסיד כי למרות קסמו האישי הוא לא הצליח להוביל את מפלגתו לשנייה בגודלה בפרלמנט, ובכך הותיר את הזירה לשתי המפלגות הוותיקות - "לייבור" ו"שמרנים".
גורדון בראון הפסיד בשל דמותו האפרורית וחסרת ההשפעה, וכן בשל העובדה שמרבית המצביעים לשמרנים היו אנשים שבעבר הצביעו ללייבור.
שיטת הבחירות הבריטית שיטת הבחירות הבריטית הינה אזורית-יחסית. כלומר, בריטניה מחולקת למספר רב של מחוזות, כאשר מי שלוקח את כל קולות המחוזות זוכה לרוב מובהק ועליו מוטלת הרכבת הממשלה.
הבלאגן בדמוקרטיה הבריטית היפרדות גוש השמאל לשתי מפלגות סקטוריאליות גרם לכך שכל מפלגה הפריעה למפלגה האחרת לזכות ברוב מובהק, וכך לראשונה מאז שנת 1974 ככל הנראה תורכב ממשלה קואוליציונית ובעוד מספר חודשים תיערכנה בחירות נוספות בממלכה הבריטית.
המצב כיום ראש הממשלה המכהן, גורדון בראון, התפטר מתפקידו והודיע כי לא יהווה מכשול להקמת ממשלה קואליציונית.
דייויד קמרון הצהיר שהוא הולך לפתוח במו"מ עם המפלגה הליברלית-דמוקטית על הקמת ממשלה קואוליציונית. המפלגה הליברל-דמוקרטית מעוניינת להקים ממשלת אחדות עם הלייבור בתנאי שבראון לא יעמוד בראשה. לא תוקם ממשלת לייבור-שמרנים, זאת בשל האיבה השוררת בין שתי המפלגות.
כולם מחכים להחלטת המלכה אליזבת' השנייה (שאינה רשאית להצביע בבחירות) על מי תטיל את הרכבת הממשלה. מה שברור הוא, שבכל קונסטלציה שלא תקרה יתקיימו בחירות בעוד מספר חודשים כפי שהיה בשנת 1974.
