שר החקלאות
שלום שמחון פועל לריכוך השלכות קביעתו החד-משמעית של מבקר המדינה כי פעל ב
ניגוד עניינים כאשר קידם את רפורמת הלול באופן העשוי לתגמל כספית אותו ואת בני משפחתו. הריכוך נעשה תוך הצגת מיצג שווא כאילו הערת המבקר היא טכנית בלבד, הנוגעת ללוחות הזמנים.
שמחון נתלה באילנות גבוהים ומסתמך על שני היועצים המשפטיים של משרד החקלאות חנה פרנקל וערן אטינגר. בתגובת לשכת השר נכתב כי:
- "השר והיועצים המשפטיים חולקים על המבקר בכל הנוגע לפרשנות של ניגוד העניינים. לטעמם, בחר המבקר להרחיב את הפרשנות בדבר ניגוד העניינים באופן שלא מאפשר לשר שהגיע מההתיישבות העובדת, לתפקד כשר חקלאות, עד כדי אבסורד. עמדת שמחון לפיה אינו נתון בניגוד עניינים זכתה לתמיכה מלאה של שני היועצים המשפטיים שכיהנו במשרד החקלאות בזה אחר זו. שמחון מקפיד מאוד בכל הנוגע לשמירה על החוק והמינהל התקין, וכך עשה גם בסוגיה זו. לנוכח עמדתם של היועצים המשפטיים כי התועלת הציבורית בהשתתפות השר בקידום הרפורמה עולה על עוצמת ניגוד העניינים, לא ראה שמחון כל פסול בהתנהלותו".
אלא שהמבקר מתאר מציאות
שונה לחלוטין ממה שקבע המבקר.
משרד מבקר המדינה קיבל גם את תשובותיהם של היועצים המשפטיים של משרד החקלאות בנושא טיוטת הדוח מינואר 2010. מתברר כי גרסתם שונה לחלוטין מאשר זו של השר הממונה.
- תשובת היועצת המשפטית של המשרד, חנה פרנקל, שסיימה את תפקידה בנובמבר 2006, מלמדת כי היא כלל לא הייתה ערה לכל המהלכים שתוארו לעיל ולמעורבות השר בהם במלואה. במילים אחרות, לו הייתה מודעת יותר פרנקל לקשר ההדוק שיש לשר ולבני משפחתו ממושב אבן מנחם לרפורמה (יזם, פעל לקידום עבודת המטה לגיבושה, וכן השתתף בפגישות חשובות) - חזקה עליה כי הייתה עוצרת את מעורבותו מבעוד מועד, ומורה לו להצהיר מיד בפני המבקר, שהוא הגורם המוסמך לעניין, על ניגוד העניינים שיש לו;
- מתשובת היועץ המשפטי הנוכחי ערן אטינגר עולה כי לא היה מעורב שכן נכנס באופן מעשי לתפקידו רק במרס 2007. ביולי אותה שנה הביע תמיכה בניסוח המכתב למבקר המדינה מ-31 בינואר 2007, המצהירה על ניגוד העניינים, אולם כאמור הוא לא השתתף במהלכים שקדמו לכך. בדיעבד נחלץ אטינגר לשר תוך שהוא מחווה דעה הנוגדת את זו של המבקר המוסמך להחליט.
במילים אחרות: אף יועץ/ת משפטי לא התיר לשר שמחון לקדם את הרפורמה מבלי להצהיר על סוגיית ניגוד העניינים בו הוא שרוי. אם לא די בכך, הוסיף שר החקלאות חטא על פשע. שלוש שנים אחר כך, ב-9 בפברואר 2010, הוא הגיע לשימוע בלשכתו של המבקר
מיכה לינדנשטראוס. זאת כיוון שזמן קצר אחרי ששמחון התמרד ושבר את הכלים: הוא דיווח למבקר כי הוא מבטל בדיעבד את הודעתו מ-2007 על כך שהוא מצוי בניגוד עניינים וכי בכוונתו לקדם באופן אישי את הרפורמה לאחר שהתקבלה בהחלטת ממשלה.
אל השימוע הגיע כשהוא מלווה באטינגר וביועצת הבכירה שלו עליזה כהן. לינדנשטראוס היה חד-משמעי, והראה לשמחון שחור על גבי לבן כי את ההודעה בדבר ניגוד עניינים מסר בדיעבד ובאיחור למרות לאחר שכבר וידא את התנעת הרפורמה ולא בשלבים המוקדמים.
על כך כתב המבקר בדוח:
- "אמירה זו אינה מתיישבת כלל ועיקר עם כללי ההסדרים למניעת ניגוד עניינים ולפיהם 'בכל מקרה שיש לשר עניין אישי בפעולה או בהחלטה, שיש בה כדי להשפיע על הענקת טובת הנאה או זכות, אסור לו להשתתף בכל דרך שהיא בפעולה או בקבלת החלטה'. כאמור, על-פי הכללים היה על השר להצהיר מיד על העניין האישי שיש לו בנושא הרפורמה, לשלוח הודעה על כך למבקר המדינה ולפנות מראש ליועץ המשפטי לממשלה בשלבים המוקדמים ביותר, עם תחילת התהליך לגיבוש הרפורמה, כדי שזה ינחה אותו בפעולתו ויחווה דעתו בנוגע לצורך בהסדר למניעת ניגוד העניינים".
המבקר אף מציין כי ביולי 2007, לאחר שהתקבלה החלטת הממשלה בנושא, פנה השר - באמצעות היועץ המשפטי של משרד החקלאות - למשרד המשפטים בבקשה שזה יאפשר לשר לעסוק בקידום היישום של הרפורמה ובהסברתה. במכתב זה כתב היועץ המשפטי של המשרד כי
"בשל זהירות...הודיע השר כי לא ייקח חלק בתהליכים שהביאו להחלטת הממשלה", וכי "השר לא היה מעורב בגיבוש הצעת ההחלטה שבנדון" (תיאור שאינו מתיישב עם המסמכים שהוגשו למבקר), וביקש לאפשר לשר לפעול לקידום היישום של ההחלטה ובהסברת הנושא לציבור החקלאים.
ביולי 2007 השיב משרד המשפטים כי עמדת היועץ המשפטי למשרד מקובלת עליו
"וזאת בכל הנוגע להסברת ההחלטה מול המגזר החקלאי ומול הציבור לצורך קידום ההחלטה האמורה". בתשובת משרד המשפטים הודגש כי בהתאם לכללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים הסמכות להחליט בנושא נתונה בידי מבקר המדינה. אף על-פי כן, השר שמחון לא פנה בנושא זה למבקר המדינה או לוועדה למתן היתרים, כנדרש.
לסיכום: שמחון ממשיך בשלו. במקום לשאת באחריות ולהודות בטעות, הוא טוען למתן הכשר משפטי שמעולם לא ניתן למעשיו, ואף הודיע בגסות כי ימשיך לתחוב את ראשו ורובו ברפורמה שעשויה להכניס לו ולמשפחתו סכומי עתק, למרות שבפועל נמנע מלנהוג כן.