נחום ברנע - יותר שמתיקה מאתיקה

סוף-סוף זכו צרכני התקשורת בידיעה משמחת: מדינת ישראל התקבלה למועדון ה-OECD. אירוע משמח ברמה היסטורית. זה לא אני אומר, זה הפרשן הכלכלי הבכיר סבר פלוצקר. קבלו ציטוט: "עבור מדינה בת 7.5 מיליון תושבים, בת 62 בסה"כ, החברות המלאה ב-oecd היא אקט בעל משמעות לאומית ובינלאומית עמוקה. לא לחינם ניסו גורמים עוינים לטרפדה. הם הבינו במה מדובר: לא בכלכלה, בהיסטוריה. כן, ברגע היסטורי. זולת השלום, זו פיסגת ההגשמה של החזון הציוני של הרצל. יום גדול לישראל (ידיעות אחרונות, 10.5.10). קראנו: "רגע היסטורי" ו"פסגת ההגשמה של החזון הציוני". וברנע? למרות התואר המחייב - חתן פרס ישראל לעיתונות - שוב מעד בהפצת ידיעה מניפולטיבית שתכליתה הבאשה. בפעם הקודמת תפסתי אותו מלכלך על ד"ר ירון זליכה, והפעם ניסה להפיץ ידיעה על אירוע שלא התרחש מעולם מלפני שמונה שנים, נגד ראש הממשלה נתניהו. אני חוזר: אירוע שלא התרחש מעולם, מלפני שמונה שנים. [ראה עוד ממאמריי על נחום ברנע בתחתית המאמר] כותרת ראשית: "עדות: התעריף להרצאה של נתניהו למען ילדים מוגבלים - 50 אלף דולר ב-50 צ'קים" (ידיעות אחרונות, 11.5.10). מקריאת הידיעה מתברר שהיה מי שאמר את זה, והיה מי שהכחיש (נתניהו). שתי גרסאות מנוגדות. על מה אין מחלוקת? הסיטואציה המדוברת מעולם לא התרחשה! - על זה אין מחלוקת. אז למה הכותרת? מדוע שלא יכתוב שורה-שתיים על האינטרס הציבורי בהבלטת ידיעה במשקל נוצה? ברנע שכח את הביקורת שלו על התקשורת שרדפה את נתניהו על כלום. אם הוא זקוק לתזכורת, שייקרא מה כתב בעצמו בנושא הזה בגיליון מספר 3 של "העין השביעית" ("נתניהו היה צריך להתגבר על תקשורת עוינת"). אני אזכיר לו מה אמר באולפן ערוץ 10: "נתניהו הואשם על שטויות", קבע בנחרצות (לונדון וקירשנבאום, 13.7.08, ראה דבריו בסרטון המצורף מצד שמאל למעלה). מה קרה מאז? מה מקור ההתלהבות הפתטית לנוכח חכה ריקה?