בחודש יולי יירד המע"מ ב-0.5% - בישר השבוע
מעריב. ההורדה מתוכננת לינואר 2011, אבל
בנימין נתניהו רוצה להקדים אותה. נעזוב בצד את העובדה שלדעת הרוב המכריע של המומחים, כולל אותו OECD מהקטע הקודם וגם בנק ישראל, הורדת מיסים כעת היא טעות חמורה. נתמקד בשאלה, מה בדיוק ייצא לנו מהורדת המע"מ בחצי אחוז.
הרי כבר היינו בסרט הזה, אז למה לא לומדים מהניסיון? המע"מ הורד אשתקד בחצי אחוז, וברוב המכריע של המקרים – ההוזלה הזו לא הגיעה לכיסיהם של הצרכנים, פשוט משום שלחנויות לא היה שווה להתעסק איתה ולצרכנים לא היה מושג עליה. שלא לדבר על העלות של עידכון מערכות המחשב והקופות הרושמות למיניהן – שהיא הוצאה מוכרת, וכך נפגעות הכנסות המדינה.
הנה עוד נקודה: כאשר משחקים עם המע"מ מעלה-מטה, כפי שנעשה שוב ושוב בשנים האחרונות, התוצאה היא מחירים על האגורה. זה נכון במיוחד במוצרי היסוד, שהם הזולים ביותר ומחיריהם נמצאים בפיקוח. אבל כאשר המחיר הוא על האגורה, ומטבע האגורה הרי בוטל, הוא מעוגל – כלפי מטה ב-1-4 אגורות, כלפי מעלה ב-6-9 אגורות. וכך, במקרה הטוב – המחיר למעשה יישאר ללא שינוי.
הנה כמה דוגמאות. חלב 3% בקרטון עולה כעת 5.95 שקלים, ואם המע"מ יופחת – הוא יעלה 5.92 שקלים, שזה אומר 5.95. לחם שחור אחיד יעלה 4.42 שקלים – בפועל בדיוק כמו היום, כאשר הוא עולה 4.44 שקלים. חבילת חמאה עולה 3.09 שקלים ותעלה 3.07 – דהיינו, הצרכן ימשיך לשלם 3.10 שקלים.
נכון שבדרך כלל לא קונים את המוצרים הללו בבודדים, אלא הם נכנסים לתוך קנייה גדולה. אבל מבחינה סטטיסטית, ברור שזה מתיישר ובסופו של דבר אין שום השפעה. אז למה ללכת על מהלך חסר משמעות, במקום להפנות את הכסף למשל לריווח נוסף של מדרגות המס?