שלום שמחון? "הוא נורא נחמד", כך אומרים יריבים, מתחרים, כפופים. גם אלה שנלחמו בו והנחמדות הזאת הייתה להם מכשול קשה. שר החקלאות הוא "כוכב" דוח מבקר המדינה שפורסם ביום שלישי השבוע, ומרואיין מרכזי בתקשורת בימים רביעי וחמישי - הוא או "מקורביו" תוקפים, מצטדקים, מנגחים, מורחים, מזלזלים, מספרים סיפור על "כשל טכני" זעיר, "איחור קל", לא חשוב.
איש נעים, לא נוהג ביהירות, לא מתנשא, חברותי. מארח ביקב, בשדה ובכרם. נוסטלגיה חקלאית. ממש "חמוד", "אבל ממזר גדול" מוסיפים שונאיו וגם אוהביו. יודע בדיוק איפה מרוחה החמאה והריבה, ונאמן בכל לבו ונשמתו לפרוסת הלחם שמתחתיה. יהיה אשר יהיה.
למשל,
אריאל שרון הליכודניק, ששמחון, עבודה, הציג עצמו כתאומו, שכפולו - המושבניק והנדל"ניסט החקלאי. שמחון פעל להכניס את מפלגתו לממשלת שרון הראשונה, 2001, ושרון פעל להכניס את שמחון לראשונה למשרד החקלאות - משאת נפשו, מקור כוחו ועוצמתו של כל מושבניק.
שרון ושמחון, ש.ש, תיאמו, הובילו, תחמנו. יד רחצה יד.
עמיר פרץ, כשהתמודד מול ברק, ידע היטב ששמחון מחובר לברק. אבל, ואולי זו רק אגדה, מספרים ששמחון בא אל פרץ ונשבע לו, ממש כך, בסוג של שבועה אישית שפרץ התרשם ונסער ממנה, שהוא יהיה נאמן לו, לפחות כמו שיולי תמיר נאמנה לו.
פרץ האמין, וכשנכנס לממשלת אולמרט, מאי 2006, דרש קודם כל שני משרדים: תמיר לחינוך ושמחון לחקלאות. חלפו אך ימים ופרץ זיהה שנפתח קו אינטרסים ישיר בין שמחון לראש ה
ממשלה אהוד אולמרט, קדימה, שנזכר כי נולד למשפחה מושבניקית. בבחירות האחרונות היה שמחון, ועדיין, יד ימינו וזרועו הארוכה של
אהוד ברק, שלחם למען קואליציה עם
בנימין נתניהו, ליכוד. כשנכנסו היה ברור: שמחון הצנוע לא רוצה משהו גדול, רק שר החקלאות.
וכך, מאז 2001, עם יציאות מאולצות, שמחון הוא המשפיע הגדול על החקלאות. שלוש פעמים שר חקלאות, ובין לבין, משפיע מבחוץ.
המושבים, החקלאים - הם בנק מצביעים. הם גובים ריבית גבוהה, דורשים עמלות גבוהות ורווחים ברורים. בנק שמעניק מטובו רק כשמעניקים לו. אנשיו הם סוג של "עסקונה", לא ממש גבוהה. שמחון מהעבודה מקביל לישראל כץ המושבניק מהליכוד. שיטת הדלת המסתובבת, זה יוצא וזה בא. העיקר שמישהו ידאג למשפחה. וכשיש לך בנק מצביעים וערמומיות שטח פוליטית, אתה חזק, תוכל להיות כל שתרצה, בתנאי שלא תטעה, ובתנאי שזה לא יעלה לך לראש...
פעילות שמחון, שניתן לעקוב אחריה בתחקירים שונים שפורסמו ב"גלובס" לאורך העשור האחרון וקיבלו אשרור בדוחות מבקרי המדינה והתייחסויות יועצים משפטיים לממשלה (תקציר ב"גלובס" מ-12.5, "היסטוריה של
ניגוד עניינים") מראה ששמחון התחיל להתבלבל. וזה קרה מזמן.
מוגן מאחורי חומת הנחמדות, היכולת להקסים והעובדה שהוא מתעסק בנושאים חשובים ביותר ויקרים ביותר אבל מורכבים, מתארכים ומשמימים משהו, כמו מכסות ביצים, מים, תרנגולות, קרקעות חקלאיות,
עובדים זרים, וטרינריה, זיתים, מכסות ייצור, צימרים וכדומה, הוא השתכנע שהוא מלך ישראל, יכול לעשות מה שבא לו, מה שטוב לו, לעצמו, לאחיו, לבני הדודים, לשכנים שלו מהצפון ולבוחרים הישירים שלו.
ואז הגיע דוח המבקר
עכשיו הגיעה נקודת המבחן.
אחרי שהשתלט על החקלאות, מתכוון שמחון להמליך עצמו על הקרקעות. המטרה סומנה מזמן: יו"ר הקרן הקיימת לישראל. עוד ענק כבד, סוג של עב"מ פוליטי כלכלי עתיר הון והשפעה, אבל נסתר ו"לא מעניין" את רוב הציבור. במקרה, לפני שנה נבחרה, מתוך 100 מועמדים בוועדת האיתור,
יעל שאלתיאלי למנכ"ל קק"ל.
לפני כן הייתה מנכ"ל משרד החקלאות. בעוד שבועיים, תחילת יוני, יתכנס, הקונגרס הציוני העולמי וההסתדרות הציונית תבחר ביו"ר קק"ל. שמחון עובד על זה כבר הרבה זמן, בעזרת המוחות המתוחכמים והמניפולטיביים של טובי ידידיו, ובראשם אהוד ברק. לצורך כך בושל "דיל" עם הרפורמים, בארץ ובארה"ב, ועם מר"צ, וגובש רוב למנות את שמחון.
ואז בא דוח המבקר.
ואז עולה השאלה אם מה שעלה בדוח הביקורת והיסטוריית ניגודי העניינים של שמחון, המשתרעת על פני שנים במגוון תחומים, שלכולם פוטנציאל עצום לרווח כספי אישי ומשפחתי, אינם מחייבים העברה ליועץ המשפטי לממשלה, שיחליט אם אין מדובר בעבירה פלילית, הפרת אמונים, לכאורה, של נבחר ציבור.
קודם כול, במיידי, השאלה היא אם שלום שמחון ראוי לכהן כיו"ר קק"ל.
