תורת ישראל וסמליותה וגם אומנה, "תורת ישראל" המסמלת יותר מכל את "המקור הנצחי" של החיות הרוחנית [בעיקר] של עם ישראל לדורותיו ניתנה באחד מן האירועים הגדולים, הנעלים והנשגבים ביותר בתולדותיו של המין האנושי בכלל ובתולדותיו של העם היהודי בפרט. היה זה ב"מעמד הר סיני". מעמד אדיר, קדוש, מרומם ומלא הוד כפי שמעידה עליו התורה בשני פרקים רצופים [שמות, פרקים י"ט - כ'], כדלקמן: "ויאמר ה' אל משה. הנה אנכי בא אליך בעב הענן... כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני...ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר. ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד...והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש...ויחרד כל ההר מאד...ויהי קול השופר הולך וחזק מאד. משה ידבר והאלוהים יעננו בקול".
מעמד הר סיני יצחק גולדשלג במאמרו "מעמד הר סיני" שהתפרסם בספר "דורש לציון" [אסופת דברים לפרשיות השבוע ולמועדי ישראל לזכרו של ר' ברוך דובדבני ז"ל ובעריכתו של צבי קפלן, עמודים 322-321] כותב: "כאן נתרחש ונתחולל הפלא הגדול, המאורע הנשגב והמכריע שהטביע את חותמו על קורות [עם] ישראל לדורות עולם - התגלותו של בורא עולם ומתן תורתו לעמו, עם סגולתו. זו הייתה ההתוועדות רבת הרשמים וכבירת התוצאות בין ישראל ובין הקב"ה ותורתו, התוועדות שיצרה ברית עולם וקשרי נצח...שעת מתן תורה הביאה עימה את הגאולה ואת התמורה בנפשם של ישראל בכל אורחות חייהם, לשעה ולדורות... [ב]אותה שעה, נברא עמנו בריאה חדשה, יותר נעלה ויותר עמוקה. הכל בו נתחדש ונתקדש, נזדכך ונתעלה...באותו המעמד, נקבע והוטבע במטבע של קבע קלסתר פניו של עם ישראל, לדורות עולם. מעמד הר סיני עשה אותנו לעם והעמיד מחיצת עולם בין ישראל לעמים, בין עם עולם לבין אומות העולם...".
המדבר וסמליותו תורה קדושה זו ניתנה לעם דווקא "במדבר" המסמל יותר מכל את "המקור הידוע" של אי חיות גשמית [בעיקר] שהרי המדבר הוא מקום של צחיחות, שממה, רוחות חמות ויבשות אשר נושבות בו תדיר. מקום שבד"כ יש בו לחות נמוכה, עננות מועטת, קרינת שמש רבה ושעור התאדות גבוה. ובעיקר, יש בו כמות משקעים קטנה שאינה מספיקה להתפתחות צמחייה טבעית רצופה ו/או גידולים חקלאיים, כמו גם, כמות מים דלה ביותר. החיים במדבר קשים, לא נוחים ואינם "צפיחית בדבש" כלל וכלל ואשר על כן, מעטים הם בני האדם המתגוררים דרך קבע במדבר. לסיכום ייאמר: המייצג והמסמל את המדבר הוא אנטיתזה למה שמייצג ומסמל את התורה. זאת ועוד. מבחינה טכנית, פרשת השבוע, פרשת "במדבר" המכילה קנ"ט פסוקים [וסימנך: קטן] והפותחת את החומש הרביעי שבתורתנו הקדושה, הגם שאין בה שום איזכור מצוותי, ברם היא כוללת מיגוון נושאים ועיניינים "מדבריים" [כמעט] תמיד תחול בצמידות ובסמיכות לחג השבועות, חג מתן תורתנו [עפ"י המסורת הנתונה בידינו]. וגם כאן, ניתן להוסיף תמיהה ושאלה לא פשוטה: האם רק יד המקרה הוא שזמן קריאת פרשת במדבר יחול תדיר בסמיכות לזמן חג מתן תורה?! האם קיים קשר גומלין או זיקה כלשהיא בין נתינתה של התורה לעם ישראל דווקא במדבר וקריאת פרשת במדבר בסמיכות לחג השבועות?!
קשר הגומלין בין תורת ישראל והמדבר ונראה לנו לקבוע שאין זה יד המקרה גרידא. אדרבא! סמיכותם של שני זמנים חשובים אלה מלמדים על "זיקה רוחנית" ביניהם. נתינת התורה דווקא במדבר, כחודשיים לאחר שעם ישראל יצא ממצריים המסמלת תיעוב, זימה ו"שממה וצייה רוחניים" מוכיחה בעליל את ראייתו הנצחית והאין סופית של הקב"ה. המיזוג בין "המדבר" - מחד-גיסא ו"תורת ישראל" - מאידך-גיסא, באים ללמדנו שאין אלה "שני קוים מקבילים שלעולם לא ייפגשו". אמנם, שניהם ניגודים, אבל ניגודים המשלימים זה את זה. מיזוגם ושילובם באים ללמדנו על דפוסי התנהגות של ערכים נאצלים, כמו למשל: קטנות, נמיכות קומה, שפלות האדם, ענווה ועוד. התורה והמדבר אומנם עומדים "זה כנגד זה", אבל, לא בבחינת: "ולא קרב זה אל זה", אלא, בבחינת: "זה וזה, דברי אלוהים חיים".
"תורת ישראל" אומנם ניתנה במדבר לעם ישראל בחג השבועות, אולם היא משמשת גם כ"תורת היקום". תורת הקוסמוס. תורה גלובאלית. תורה של תבל ומלואו מפני שהיא היסוד המוסד שעליו מושתת העולם, כמאמרם [פסחים ס"ח:]: "אלמלא תורה לא נתקיימו שמיים וארץ". כמו-כן, יש להוסיף ולציין את דרשותיהם של חכמינו ז"ל בכמה דוכתי הקובעים שנתינת התורה דווקא במדבר ולא בארץ ישראל דווקא מלמדת באופן הנחרץ ביותר שהתורה נמצאת בכל מקום, בכל זמן נתון ולכל אדם. היא אינה מוגבלת ומתוחמת במקום מסויים ומוגדר ו/או לזמן מסויים ומוגדר ובוודאי ובוודאי לא למגזר מסויים של קבוצת אנשים [שחלקם אף רואים את עצמם כפטרוני התורה. וד"ל]. תורת ישראל היא במהותה היא "הלב הפועם" המזרים את "דם החיות הרוחנית והגשמית". היא חזות הכל ופסוקי המקרא אף מספרים לנו שבזכות התורה, הליכתו של עם ישראל במשך 40 שנות נדודים במדבר לא הושפעה כלל מן "התנאים הגיאוגרפיים והאקלימיים הקשים" שישנם למכביר במדבר כדכתיב [דברים ח', ב' - ד']: "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוהיך במדבר זה ארבעים שנה...ויאכילך את המן אשר לא ידעת...שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה, זה ארבעים שנה".
דווקא במקום של "יובש" וחוסר מים, התורה שנמשלה למים ניכרים בה "טריות", רלוונטיות ואקטואליה.
