רובנו הופתענו מהכרזתו של
דמיטרי מדבדב נשיא רוסיה, בעת ביקורו בסוריה, שיש לשלב את החמאס בתהליך השלום עם הפלשתינים.
הפעם צדק לגמרי
אביגדור ליברמן בקביעתו שנשמעה בהודעות משרד החוץ, שמדינות נאורות אינן יכולות לחלק את הטרוריסטים לטובים ולרעים בהתאם לחלוקה גיאוגרפית. מאחר שטרור הוא טרור בכל מקום שהוא מתרחש על פני כדור הארץ.
גם אבו-מאזן יודע לקרוא את המפה הפוליטית במחנהו ובמחנה הישראלי. החמאס מערער כבר עתה על עצם הכניסה למו"מ - ואפילו עקיף - עם ישראל, ובוודאי שיערער על כל תוצאה של המו"מ. במקרה של כישלון, החמאס ילעג בפומבי לאבו-מאזן וכן יעשו גם סוריה ואירן.
ואכן, השאלות המרכזיות שהיה על נשיא רוסיה לשאול את החמאס, עוד טרם הכרזתו, הן:
1) האם תבטלו את האמנה הקובעת להשמדת מדינת ישראל?
2) האם תהיו מוכנים לשלב ידיים עם הרשות הפלשתינית ולהצטרף להסכם השלום?
תשובת החמאס לשאלות אלו תשנה, קרוב לוודאי, את דעתו של מדבדב. אלא אם להכרזה זו היו מניעים נסתרים, כמו: הסכמי אספקת נשק עם סוריה, חיבוק ל
חאלד משעל ורצון להיכנס לזירה המדינית-פוליטית במזרח התיכון ולהשפיע כמעצמה.
