לבני דורנו, דור תש"ח, יש משמעות מיוחדת לשם "אקסודוס" - זה היה שמה הלועזי של ספינת המעפילים "יציאת אירופה - תש"ז".
במשך שנים ניהל הישוב היהודי בארץ-ישראל מאבק בשלטונות המנדט הבריטי על פתיחת שערי הארץ לעליית מאות אלפי העקורים היהודים, ניצולי השואה אשר תבעו את הזכות לעלות ארצה. עשרות ספינות מעפילים ניסו לפרוץ את שערי ההסגר הימי. אולם, החל משלב מסוים הייתה ידם של הבריטים על העליונה - מעקב מודיעיני בנמלי היציאה האירופים, ושליחת הצי המלכותי בים, הביאו ליירוט כמעט כל הספינות, קודם שהגיעו אל היעד וקודם שפרקו את המעפילים בחוף.
ואף על-פי כן, הניצחון היה שלנו, ו"אקסודוס" מילאה תפקיד מכריע במאבק ובניצחון. המאבק העיקש שאותו ניהלו המעפילים כנגד החיילים הבריטים בעת שעלו והשתלטו על הספינה, והכיסוי התקשורתי הצמוד, יצרו את דעת הקהל העולמית, והשפיעו גם על דעת הקהל בבריטניה.
סיפורה של "אקסודוס" היה חריג במערכה זו. מתוך שאיפה לשבור את ההעפלה הימית, החליטו הבריטים שלא להסתפק בעצירת המעפילים והגלייתם למחנות בקפריסין. הם ביקשו לגרש את המעפילים לפורט דה-בוק, נמל היציאה של האנייה בצרפת, ומשסירבו המעפילים לרדת, העבירו את המעפילים לנמל המבורג שבגרמניה.
פרשה זו הגדישה את הסאה. דעת הקהל העולמית, יחד עם חברי ועדת החקירה מטעם האו"ם ששהו אז בארץ, הבינו כי דרוש פיתרון שונה.
אם לא תשנה ממשלת ישראל את החלטתה, אפשר ובימים הקרובים נעמוד בפני פרשת "אקסודוס" חדשה. חיל הים הישראלי קיבל הוראה למנוע בכוח את הגעתן של שמונה הספינות המבקשות לפרוץ את המצור הימי על חופי הרצועה.
אין ספק, חיל הים יכול - ואף די בנקל - ליירט את צי "פורצות ההסגר". אני מקווה שיוכל להשלים מבצע זה מבלי שיידרש לפתוח באש על מי מן הספינות, וללא צורך בפגיעה פיסית במי מבין עשרות הנוסעים שעל הספינות, רובם דמויות פוליטיות ונציגי התקשורת הבינלאומית. מטרת הספינות איננה לפרוק סחורה בעזה. מטרתן היא להציג בעולם את מדינת ישראל, להציג את "קלגסי" חיל הים מנסים להשתלט על הספינות, להראות את הנוסעים משליכים בחירוף נפש קופסאות שימורים על לוחמי חיל הים, ולהציג את שמונה הספינות מופנות לנמל אשדוד, כאשר ציבור הנוסעים מתפנה חזרה אל נמלי המוצא.
אם אומנם יקרה הדבר, וממשלת ישראל היא שתידרש לקבל ההחלטות, או אז עלולה הפרשה להפוך מתקרית במישור הטקטי-מבצעי - להכרעת גורלו של ההסגר הימי שאנו מטילים על עזה.
הדילמה העומדת היום בפני מקבלי ההחלטות בירושלים היא הצורך להכריע בין שלוש חלופות קשות, שלוש חלופות שכולן גרועות: החלופה הראשונה, והיא ככל הנראה הפקודה שכבר ניתנה לצה"ל ולחיל הים, היא לממש בכוח את ההסגר הימי, על כל ההשלכות המדיניות והתקשורתיות הכרוכות בכך. הדגם של אקסודוס 1947 עלול לחזור, אפוא, על עצמו.
החלופה השנייה היא להתעלם לחלוטין מן הספינות, להתייחס למבצע הספינות כאל הישג חד-פעמי, בהבנה שאין לצפות לשיגור ספינות נוספות בדרך זו.
והחלופה השלישית - לעצור את הספינות, ולבקש לעלות עליהן במטרה מוגבלת, כדי לוודא כי אינן מבריחות אמצעי לחימה לרצועה.
להוציא נשיא המדינה, מקבלי ההחלטות בירושלים שייכים כולם לדור שלאחר פרשת "אקסודוס", וספק אם הם מודעים למלוא משמעותה. ראוי אפוא שיעיינו בפרשיה היסטורית זו, על כל היבטיה, קודם שתיפול הכרעתם.
