מדינת ישראל נהנית ממלחמות לוכסוס, בהן לא זוכה שום מדינה אחרת בעולם הנשאבת למצב של מלחמה, או היוזמת מצב כזה.
הדבר בא לידי ביטוי בין היתר בהפסקות הלחימה לשעתיים ביום, אשר יזם שר הביטחון במלחמת
עופרת יצוקה ובמהלך ההפסקות הללו שוגרו מתנות לאויב.
הרי זו השפלה מאין כמוה, אף כי כנופיות הטרור לא ראו את ההשפלה הזו כבעיה בעוכריהן, אלא נהנו ממה שקיבלו ואף בזזו לעצמם על חשבון הנזקקים באמת; זו דרכן של כנופיות בלתי ממוסדות, לעומת מדינה שאורחותיה אחרות.
הדבר בא לידי ביטוי גם באמירות של בכירים בממשלה, כי במלחמה הבאה ישראל תגיב ביתר חומרה, כלומר, מדינת ישראל, ורק היא, מחליטה חד-צדדית באיזו דרגת חומרה לנקוט במצב של מלחמה, ועד היכן להחמיר עם האויב ולהשפילו.
אכן שוגרו טילים לעבר העורף האזרחי בדרום הארץ לפני מלחמת עופרת יצוקה, אך בידי מדינת ישראל הייתה כל האפשרות להביס ולהכניע באחת את המשגרים, לו רק רצתה ולו רק בחרה לעשות כן. רק ההחלטות של קברניטי המלחמה מנעו ניצחון מוחץ והבסת האויב עד דק.
בראייה פרספקטיבית, עדיין אי-אפשר להעריך את התועלות והנזקים, כתוצאה מכל התנהלות, מקלה או מחמירה, אך חשוב להבין כי רמת המלחמה מוכתבת בידי צה"ל.
מדינה קטנה בשטחה ובמספר תושביה הפכה למעצמה צבאית ולמובילה בכל תחומי החיים מכל בחינה שתיבחן ובכל קריטריון שייבדק.
המצב האובייקטיבי מוכח לנו מעת לעת על-ידי הישג זה או אחר, כל פעם בתחום אחר: כלכלי, תרבותי, מדעי, צבאי, וההכרה הבינלאומית בכך - אינה רק דרך פרסי נובל במדעים, אם כי גם בדרך זו.
אני כותב דברים אלו בסיפוק רב וברוב נחת, אף על-פי שאחד מהעיסוקים החשובים שלי בכל פעילויותיי הוא בתחום הביקורת.
גם כאשר מבקרים את השחיתות במחנה, צריך לא לשכוח את קדושתו; ללא הביקורת, לא יהיה מחננו קדוש.
בעזרת קדושת המחנה - מדינת ישראל יוצרת את יתרונותיה על אויביה, ונהנים ממצב זה כל אזרחיה, גם תומכי הממשלה וגם מתנגדיה, לרבות מתנגדיה הקיצוניים עד כדי חשש לפעילות עוינת - אשר למרות הכול, ממאנים לנטוש את מדינת ישראל לטובת מדינה חליפית, אף שיש בנמצא מדינות לא מעטות המתאימות מנטליות לרבים מהמקטרגים.
אלא שכאן - טוב יותר: בזכות השלטון הדמוקרטי [על-אף השחיתות], בזכות ההישגים הכלכליים [על-אף הביקורת], בזכות העוצמה הצבאית [על-אף "
שלום עכשיו"].