באחד מערבי השבת האחרונים בעיצומה של הכנת ארוחת הצהריים נשפכה עליי כוס של מים רותחים. כל תכולת הכוס נשפכה על גב היד שלי ותחושת השריפה והכאב לא איחרו לבוא. שמן הלבנדר המשמש אותי לטיפול בכוויות לא היה במקום הקבוע שלו... ואז החלה לפשוט בי החרדה מה יהיה עם היד? עוד זמן לא רב יתחילו להגיח השלפוחיות ואין לי איך למנוע את זה.
הטבעת שלי להטה והרגשתי שהיא ממשיכה לצרוב את האצבע והסרתי אותה במהירות כדי לגלות שהמקום כואב לי אפילו יותר מכל השאר. ואז נעצרתי לרגע, עצמתי עיניים, לקחתי נשימה עמוקה וניסיתי להיזכר בכל מה שלמדתי במהלך לימודי הנטורופתיה והדבר היחיד שחשבתי עליו היה כורכום.
כן התבלין הצהוב-כתום הנפוץ הזה שניתן למצוא כמעט בכל בית בצורת אבקה. לכורכום תכונות מטיבות רבות ואני נוהגת להשתמש בו לטיפול בבעיות רבות, אבל למרות שלמדתי על היכולת שלו לטפל בכוויות אף פעם לא ניסיתי את זה.
היד שלי הייתה רטובה כי שטפתי אותה במים, פתחתי את הקופסה של הכורכום ופשוט שפכתי אותה על גב כף היד, הכורכום ספג את המים ונוצרה שכבה בוצית כתומה ועבה שכיסתה את גב כף היד, וכעבור 10-5 דקות הכאב דעך, שטפתי את היד כדי לראות מה מצב העור וגיליתי שהסרת הכורכום וחשיפת העור מגבירה את הכאב, אז המשכתי להסתובב עם הערימה הצהובה / כתומה הרטובה הזו על היד עד שנמאס לי.
אחרי שמצאתי את שמן הלבנדר, שטפתי ידיים ומרחתי. למחרת בבוקר הייתה שלפוחית אחת קטנה בדיוק מתחת לאיפה שהייתה הטבעת, וכל השאר כאילו כלום. העור היה מעט כהה יותר אבל בלי אדמומיות, שלפוחיות או כאב. לא הייתי מאמינה אם זה לא היה קורה לי - פשוט נס, נס קופסת הכורכום.
מקור האבקה עזת הצבע הוא בשורש די קטן אותו טוחנים ומייבשים. הכורכום ידוע כאנטי דלקתי ומשמש במסורות כתרופה לדלקות מכל הסוגים, אבל לא רק בשימוש חיצוני אלא גם באכילה.
