כל להטוטן מתחיל יודע שהמופע - ספקטיקל - שלו, מרהיב ומושלם ככל שיהיה, מבוסס על אשליה, פעלולים, גניבת דעת, הולכת שולל, מצג שווא, הסתה ומניפולציה של מחשבות, וכיוצ"ב. אין למופע שלו שום קשר עם עובדות ריאליות. אבל הצופה מִתמָכֶּר עד מהרה ורואה את ה"קסמים" - שנכון להגדירם כ"פאטה-מורגנה" - כעובדות מוצקות ועדות חיה, הרי הן נצפו עכשיו ובזמן אמיתי. "קוסם" זה הִינו להטוטן הָמָעשים. עיסוקו אינו מזיק, והוא מצומצם לתחום הבידור. מופע מהנה של "קומְדִיָאנט" מוכשר.
סוג נוסף הם להטוטני המילים. כל הנ"ל מתאים להם כְּכפָפָה ליד. אבל בהבדל גדול ומשמעותי: אין דבריהם יכולים להיות מסווגים כלהטוטי בידור. דבריהם מסוכנים, מזיקים ומזינים תהליכים שליליים, הגובלים בעידוד למרחץ דמים, וכבר היו דברים מעולם. נאומי ההסתה שלהם מבוססים על תעמולת שקרים, עיוות עובדות ומצגי-שווא. כבר הנאצים הגרמנים הכירו בחשיבות התעמולה וקבעו אותה כאבן יסוד במלחמתם נגד העולם החופשי, לא פחות - ואולי אף יותר מחשיבות הכוח הצבאי. (בל נשכח את נפילת צ'כוסלובקיה וכעבור זמן קצר את נפילת פולין. תחילת מהלכים אלה הייתה כאשר סובבו בכחש ובשקר את צ'מברליין האנגלי.) הצורר גבלס הביא את אמנות התעמולה לכלל שלמות, כאשר החרו-החזיקו אחריו תועמלני השקר הקומוניסטים.
אבל להטוטני המילים אינם עשויים מיקשה אחת.
היותר מסוכנים שביניהם, הם אלה המְנָכְסִים לעצמם את אּצטלת "האקדמיה", "חופש הדיבור", "דמוקרטיה", "זכות הציבור לדעת", ועוד ועוד. האדם הפשוט מתמסר בקלות למושגים "נאורים" אלה, מאמצם ברצון, כאילו מפי הגבורה יצאו. וכאן טמונה סכנה גדולה. מה לנו ומי אנו שנחלוק על דעות "בני אור" - יטענו אזרחים תמימים.
על סוג תועמלנים אלה נמנה פרופ' נועם חומסקי, וחבר מרעיו, מהם רבים ישראלים הנושאים בתואר אקדמי, כאשר רובם משתמשים בו לרעה - ללא קשר לתחום מקצועם.
אין ייעוד ביקורו של חומסקי בישראל היה לתת הרצאה מלומדת באוניברסיטה ישראלית. לו כך היה, אפשר לחרוק לשון ולאשר הביקור. אבל, ביקורו מיועד היה להרצות בקן הצרעות ששמו אוניברסיטת ביר-זית, מוקד השנאה האקדמית לישראל וליהודים. הרצאתו הייתה מתקבלת כהסתה, אישור "אקדמי" לדעות הרדיקליות של הסטודנטים.
אין מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה, שדברי נאצה ותעמולה שיקרית יינשאו מעל כל במה ותחת כל עץ רענן. לכן, נכון היה לפסול את ביקור חומסקי בארץ. לכן, נכון היה שגם בעלות הברית היו מסכלות, בזמן אמיתי, את נאומי התעמולה הנאציים. לצערנו, לא כך נהגו. הסוף ידוע. "ואידך - זיל גמור".
