המודעות לבריאות ולתזונה נכונה די נפוצה והיא עניין אופנתי ממש. אנשים סופרים קלוריות, בודקים, מרכיבים, נזהרים בקטניות מלאות ומקפידים לאכול רק מה ש"בריא" לגוף.
זה חשוב. כי דווקא בזמננו, כשהמזון התעשייתי כה מפותח ומלא חומרים לא מזוהים ולא נחוצים ואפילו מזיקים, אכן כדאי להישמר ולשים לב.
אבל אובססיה למזון בריאות כמו כל אובססיה הינה מוגזמת וכמעט מסוכנת. לנשמה. אנחנו הופכים להיות עבדי הגוף שלנו ומקריבים לו רק מזון מתאים ובריא לכאורה. מה שכובל את רוחנו והופך אותנו משועבדים לגוף.
כי מה שהכי בריא לגוף הוא נפש בריאה. הרמב"ם מלמד אותנו מהם המזונות הטובים לגוף, הרמב"ם מלמד גם מה הם המזונות הרעים לגוף. עם זאת, הרמב"ם מלמד אותנו כלל חשוב בתזונה. מזונות בריאים זה חשוב. מזונות רעים – זה מזיק. אבל
הכי הרבה עלול להזיק לבריאות - מצבו הנפשי הלקוי של אדם. אז כדאי שניזהר במזוננו, אבל יש לעשות זאת במתינות וללא הגזמה. אדיקות קיצונית והשקעת יתר במזון בריאות הינה כבר עניין גשמי לחלוטין ואין בינו לבין בריאות כלום. זוהי אובססיה מנותקת מהחיים.
יש להקפיד לאכול טוב ונכון במידה. אך אין להגזים. לא בכמויות ולא בחשש יתר. אלא אם יש רגישות כלשהי. הבריאות לא נמצאת במזון מסויים. היא נמצאת ברוחנו. ולכן, כפי שלימד אותנו הרמב"ם, מוטב לאכול רע ומעט מאשר לאכול הרבה וטוב.
ועוד לימד הרמב"ם: הבריא באמת, הוא מי שרוחו טובה עליו והוא עליז. על כן, כדי לשפר את מצבו הרפואי של חולה – כדי לשמור על בריאות הגוף - יש לדאוג לשיפור מצב רוחו. כי כדי להיות בריא בגוף, צריך קודם כל לדאוג לבריאות הנפש.