לא, אין המדובר באנשי הקומנדו הימי שהשתלטו על ספינות המשט לעזה, אלא עיתונאים מהירי אצבעות המקלידים את דברי ההבל שלהם, ובלבד שהם יופיעו ככותרות ראשיות. בין האמת לבין מה שהם כותבים אין כל קשר. אך מה לא עושים כדי לזכות בכותרת?
בשעת כתיבת שורות אלה (שעה 8:00, 31.05.10), המבצע בעיצומו, מרבית הפרטים אינם ידועים כלל, התעמולה בכלי התקשורת הטורקיים הגיעה לשיאה, הערוצים הערביים מנפחים את האירוע כדי להשפיל את ישראל, ומאידך, כלי התקשורת בישראל, בחלקם, יודעים כבר לקבוע שהמבצע נכשל ותוצאותיו הרסניות.
הנה לכם ציטוט מידיעה באחד מכלי התקשורת הנחשב לאורים ותומים: "השאלה המרכזית כמובן היא כיצד קרה שפעולת השתלטות על ספינות אזרחיות בלב ים - שיושביהן ככל הנראה אינם חמושים - הסתבכה והגיעה לכדי כמות כל-כך רבה של הרוגים ופצועים? צה"ל השתלט בעבר כמה פעמים על ספינות שהבריחו נשק, במרחקים גדולים הרבה יותר מהחוף. במבצעים קודמים, ככל הידוע, לא היו נפגעים - ודאי לא בכמות שכזו. הצבא יידרש לבדק בית באשר להכנת הכוחות שהשתתפו באירוע, לאמצעים שניתנו ללוחמים, לדרך שבה נהגו ביושבי הספינות וגם לניהול המבצע ברמות הפיקוד הגבוהות יותר".
איך יודעים, לעזאזל, את כל הפרטים הללו כאשר התקשורת עם הספינות כמעט אפסית, וכל הדיווחים עליהם מסתמכים המומחים שלנו באים מכלי תקשורת החפצים בהפיכת המשט ל"טבח" איום ונורא? זו זילות וזלזול בלוחמים, ויותר מכך, סכנה ממשית לגורלם. כל חשיפה, תוך כדי קרב או מבצע, כל עוד לא הסתיימו, כמוה כסכנת חיים ללוחמים. מי צריך זאת, במיוחד לאור העובדה שאין בפרסומים אלא שמץ מזערי של אמת?
שימו לב לניסוח הבא בקטע נוסף מאותה ידיעה "מרעישה": "הדרמה המדממת בלב ים שודרה כמעט במלואה בערוצי טלוויזיה טורקיים וברשת אל-ג'זירה. רשתות שידור אחרות בעולם, שרבות מהן לא עסקו עד עתה בהרחבה במשט, שידרו את הדרמה - והתמונות ימשיכו ודאי לרצד על המסכים ברחבי העולם". אין פרטים מדויקים, לשעת כתיבת שורות אלה, אך הכתב או העורך, יודעים שהמדובר "באירוע מדמם", בלב ים.
כלי תקשורת "אמין" למדי יודע לספר את הדברים הבאים: "המשטרה העלתה הכוננות בעקבות השתלטות צה”ל על המשט לעזה, בה נהרגו לפחות 10 בני אדם. בין השאר הועלתה הכוננות
בשל דיווחים לא מאומתים ברשתות זרות על פציעתו של ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל השייח' ראאד סלאח". הבנתם את זה? הדיווחים אינם מאומתים, אך מי שאינו מכיר את הטכניקה, יודע לקבוע בוודאות שסלאח נפגע. מכאן ועד לתסיסה בקרב ערבי ישראל הדרך אינה ארוכה כל-כך, גם אם יתברר שסלאח לא נפגע. אך מה זה חשוב. אם ערביי ישראל יחלו להתפרע, תהיה דרמה ויהיה על מה לדווח.
המרגיזה והמדכאת ביותר שבספקולציות היא בקביעה הבאה: "על-פי דיווחים זרים. בין הפצועים גם ארבעה חיילים שנפצעו באורח בינוני. החיילים פונו לקבלת טיפול רפואי בבתי החולים שיבא בתל השומר ורמב"ם בחיפה". כל מי שבנו משרת בחיל הים ועדיין לא קיבל כל הודעה, תהיינה הסיבות אשר תהיינה, עצביו, ככל הנראה, מתוחים עד הסוף. משפחות החיילים של הקומנדו הימי ושל לוחמים אחרים בחיל הים, סביר שאינן יודעות מנוחה, והן נמצאות על הקצה. למה לעשות זאת? מה התועלת בכך? אדם סביר אינו יכול לקבל מענה הגיוני.
בסיום המבצע, חובה לבקר ולהצביע על כשלים, אם היו, ולא לטייח שום דבר. ספקולציות מצוצות מן האצבע עלולות להזיק לצה"ל וללוחמיו. גם הסתרת האמת המבצעית בתחקירים שחובה לבצע אותן
בסיום המבצע, עלולה לפגוע קשות באמינות צה"ל. את כל אלה יש לברר בעוד מספר ימים לאחר סיומו של המבצע. הגופים המוסמכים חייבים לקבל תשובות מלאות למה שקרה. עד אז, ראוי לכולנו לשמור על איפוק, גם אם הוא עלול לפגוע ברייטינג של כלי התקשורת המתחרים.
