בשעת כתיבת שורות אלה (18:30, 31.05.10) לא כל מהלכי המבצע הסתיימו, אך יודעי דבר אצלנו, פרשנים, מדינאים, וכמובן עיתונאים, קובעים מפורשות שמבצע "רוחות שמיים" נכשל. רק לאלוהים פתרונים לתעלומה הגדולה: איך יודעים, בביטחון ובנחרצות שאין כדוגמתה, שהמבצע נכשל כשהוא עדיין לא הסתיים? האם לכל הפרשנים הללו יש מידע שאין בידי הציבור או שמא אלה הגיגים למען הפוזה בפני מצלמות הטלוויזיה, או לחילופין, התחשבנות פוליטית רדודה? לא מן הנמנע שכל התשובות הן כן.
אנא קראו את דברי הפרשנים השונים בטורים מלומדים של העיתונים המקוונים, ותבינו עד כמה למילה הכתובה או לזו הנאמרת, כבר לא נשאר תוקף מוסרי ומקצועי. יש המרחיקים לכת, ואף דורשים מיידית הקמת ועדת חקירה, כזו או אחרת, כי לעניות דעתם, המון שאלות חייבות להישאל לאחר המבצע, לא כל-כך למען התשובות, כי אם למען הניגוח. מי שאיננו מבקש לעשות את עבודתו קלה, או חלילה רמייה רבתי, מוטב לו להביט אל המציאות כמות שהיא, כי גם כך היא מספיק מורכבת. למען הסר ספק, ישנם מבקרים העושים את עבודתם נאמנה, ללא כל שיקול אינטרסנטי, ודאי לא פוליטי, אך אלה מתי מעט.
והרי לכם ציטוט מתוך כתבה פרשנית באחד העיתונים, בעת כתיבת שורות אלה: "... מבצע 'רוחות שמיים' הוא כישלון צבאי מהדהד. המבצע לא השיג את מטרתו - השתלטות סבירה על המשט, תוך צמצום הנזק הבינלאומי שהיה נגרם בכל מקרה". קביעה יותר נחרצת מזו, לא ניתן לנסח. אולי בעצם כן. כותרת נוספת שאינה מותירה מקום לספקות:
"פיאסקו ידוע מראש בלב ים". לא פחות ולא יותר. אם הכתב המלומד ידע שזהו פיאסקו, מדוע לא צלצל בפעמוני האזהרה והרעיש עולם ומטכ"ל.
האומנם כך הדברים? האם הכתב/פרשן המלומד ראה את פקודות המבצע במו-עיניו ויודע להסיק שהמבצע לא השיג את מטרותיו? האם תוכניות הפעולה של הקומנדו הימי דלפו, ומהן ניתן ללמוד שהיה כישלון מהדהד?
אלו שאלות כבדות משקל, לחלקו ישנן תשובות חלקיות, ולחלקן נצטרך להמתין כמה ימים טובים.
אם ניצמד למטרת-העל של המבצע, הרי היא הייתה ברורה: המשט לא ישבור את הסטטוס-קוו הקיים, היינו ספינות או כלי שייט אחרים לא יגיעו לחופי עזה, ללא היתר של צה"ל, כי הסכנות הכרוכות בכך גדולות למדי. ברור שניתן להתווכח אם המדיניות שהדרג המדיני קבע לצה"ל היא נכונה או לאו, ומה התוחלת במצור מסוג זה? זו שאלה נכבדה שיש לדון בה בנפרד, אך לא בכפיפה אחת עם המבצע. חיילי השייטת ביצעו את משימתם עד הסוף: שום כלי שייט של המשט לא הגיע לחופי עזה אלא לחוף אשדוד.
גם אם ינסו אלף פרשנים לשנות את המציאות ולעוותה, הם לא יצליחו לטעון שכלי שייט הגיע לעזה. זו הייתה המטלה שהוטלה על חיל הים, על השייטת, וכל הגורמים האחרים שפעלו.
הלא, אליבא דה אותם פרשנים ומומחים, "משט השלום" היה אמור לשבור את המצור על עזה, ולאפשר לפעילי "זכויות האדם" להשתכשך במים הצוננים שלה. הם לא הצליחו וידם הייתה על התחתונה. ידם של לוחמי הקומנדו הייתה על העליונה. אל ינסו אינטרסנטים להפיל את האשמה על לוחמי ומפקדי הקומנדו הימי או של חיל הים. הפרק הצבאי הטהור תם. עתה הגיע תורם של המדינאים. כך למדונו את כולם, פון קלאוזביץ שכה מרבים לצטטו, ובצדק רב.
כאן אנו מגיעים לנקודת התורפה, לא רק של מבצע "רוחות שמיים", אלא של מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל, במיוחד בתקופה האחרונה. אין טעם לחזור על אותן העובדות המוכרות על-ידי כולם לגבי מעמדה הבינלאומי של ישראל, על הבידוד והנידוי של ישראל. קשה לטעון שאתה לפעמים צודק במעשיך, כאשר העולם צובע הכל בצבעים קודרים. זו משימה כמעט בלתי-אפשרית. ממשלת ישראל הנוכחית "הרוויחה" זאת ביושר.
ישראל החליטה להתנתק מעזה, אך היא קשורה קשר חונק. סברנו שאם נעזוב פיזית את עזה, תגיע הגאולה. ולא היא. ישראל חייבת להודיע לכל העולם שתוך מספר לא רב של חודשים, כל קשר מסחרי שלה עם עזה ינותק לבלי שוב. כל המעברים מישראל לעזה חייבים להיסגר לעולם. אין לנו שום מחויבות כלפי עזה. לחילופין, על ישראל להודיע שהמעבר הימי ייפתח לרווחה, וכל החפץ לעזור לעזה, מוזמן לעשות זאת, לא במשט מזויף אלא באמת. כל ספינה או כלי שייט ייבדק על-ידי צה"ל, ואם אין עליו כלי נשק, מוזמן לעשות את דרכו ליעד המבוקש. עזה אינה מהווה סכנה אסטרטגית ולא קיומית על ישראל, וכל הניסיונות לצייר תמונה מפחידה לא יעזרו. אם ישראל תהיה עקבית ולא תירתע מלעשות את מה שמוטל עליה, שום נשק מעזה לא יגרום להרס המדינה. ביכולתה של ישראל להפוך את עזה לאיי-חורבות תוך מספר ימים בלבד. אל תפחידו אותנו ואל תהלכו עלינו אימים. זה בהחלט אפשרי.
