תשדירים בשירות החמאס

זוכרים את המעשיה על בטלן אחד ששכב להנאתו בצל האילן וביקש להירדם מתוך שיעמום? הנה תזכורת: הבטלן כמעט נרדם, אלא שאז הגיעו ילדים סקרנים שהתגודדו סביבו והטרידו את שלוותו. כדי להרחיקם בישר להם שמתחת לעץ השני, במרחק כמה מאות מטרים, מחלקים סוכריות. הילדים התפתו ופתחו בריצה לעבר מחלק הסוכריות. "רק רגע", הירהר השוטה לעצמו והזדרז להצטרף לריצת הילדים. "אם מחלקים שם סוכריות, אז מה אני עושה פה?" מתכנני מבצע עצירת משט הטרור לעזה, ציפו גם הם, כמו אותו בטלן ששכב בצל העץ ההוא, שהאנרכיסטים שנערכו לבצע לינץ' נוסח רמאללה בחיילי שייטת 13, יקבלו אותם דווקא בסוכריות. הם הרי 'פעילי שלום', 'פעילי זכויות אדם', כפי שהגדירה אותם תקשורת ישראלית שקרית. לכן לא צויידו מרבית הלוחמים ברובי סער אפקטיביים, ולא בגז מדמיע לפיזור מפגינים שטופי תאוות רצח, אלא ברובי צעצוע שיורים כדורי פיינט-בול צבעוניים ובאקדחים. "באנו עם רובה צבע, כזה שעושים בו שימוש ביום כיף בכפר סבא", תיאר אחד מלוחמי השייטת במבוכה. לא ייאמן. האנשים שכל שנותיהם בצה"ל למדו להשיב מלחמה שערה, נפלו למלכודת הסכינים והאלות עם רובי צעצוע. שר הביטחון, הרמטכ"ל, מפקד חיל הים ושאר האחראים, ציפו שיקבלו את החיילים בסוכריות, ושהם יגיבו בכדורי פיינט-בול. העדויות המצמררות סיפרו, כי חיילי צה"ל השתלשלו מן המסוקים כמו בטיול צופים, כשהם צועקים זה לזה: "לא לירות! לא לירות!". זה מה שלימדו אותם מפקדיהם בתרגולות לקראת מבצע ההשתלטות על 'המשט ההומניטרי'. כל זאת בשעה שהמחבלים בספינה, נערכו לטבוח בהם באמצעות סכינים, לומים, אלות מתכת, רוגטקות עם גולות מתכת, בקבוקים ושאר כלי נשק קר. המשיך אותו חייל בתיאור הפאשלה: "ירדנו בידיים חשופות עם נשקי פיינט-בול. התכוננו לכך שלא תהיה אלימות ושיהיה אפשר לעצור אותם בעזרת האמצעים האלו. אבל הם המתינו לנו כדי להרוג בנו. מצחיק לחשוב שככה התייחסנו לזה. על כל אחד מאיתנו התנפלו שלושה-ארבעה אנשים עם רצח בעיניים ועם נשק קר, ופוצצו אותנו במכות". תדע כל אם עבריה, שצה"ל שולח את בנה להילחם בחיות אדם - בידיים ריקות, מקסימום עם רובי צעצוע וכדורי פיינט-בול.