יש משפט שדבק בשרת הבריאות לשעבר ארבלי אלמוזנינו - "הבעיה של מערכת הבריאות הם החולים". כשבודקים את דרך התנהלות הממשלה בנושאים מהותיים לקיומה של כל מדינה, רואים שרים, יועצים ופקידים בכירים, שכל עיסוקם הוא בשולי, בקידום אינטרסים ובהישרדות בתפקיד. כך נכשלה המדינה מלנהל כראוי את החינוך, נכשלה בניהול משק המים, אין ניהול נכון של משק החשמל, מערכת הבריאות נוסעת ללא קטר והתחבורה הציבורית ובראשה הרכבת מתפתלת בסבך אינטרסים שאף אחד מהם הוא לא האינטרס הציבורי.
איני בא לטעון שמערכת הביטחון משרתת אינטרסים לא ראויים, אך צורת הניהול מזכירה את המערכות הממשלתיות האחרות. עצירת המשט, היא החלטה פוליטית לגיטימית שאני באופן אישי תומך בה, אך לא זה העניין כרגע. העניין הוא שברגע שנלקחה ההחלטה, הדרך בה נוהלה היא בעייתית ביותר. למרות זמן ההתארגנות הארוך לפעולה, והידיעה שמדובר בתהליך ביטחוני שיש לו השלכות מדיניות והסברתיות, הופתעה מערכת ההסברה בעת הביצוע. כאילו, השר לענייני הסברה לא היה מודע לאירוע, סגן שר החוץ גמגם משהו כדי לצאת ידי חובה והעולם חוגג.
לו הייתה המערכת מתוכננת לאירוע ומנהלת אותו כראוי, היה מוגדר איך פועלים בשטח ויותר מכך, איך מסבירים את מה שקורה. מי אחראי על ההסברה, מי יספק לו את החומרים, ואיך הם יוצגו. כמובן, כמו בכל מסע הסברתי שהוא מעין מסע שיווקי, צריך להגדיר מראש יעדים, שיטות ואמצעים. כל משרד פרסום ויחסי ציבור, היה מספק כאן מעטפת של פתרונות יצירתיים שהיה ביכולתם לעמוד מול המתקפה התקשורתית המתוכננת היטב של הטורקים - ידידיהם החדשים של האירנים בטהרן.
השגיאה כאן היא אצל ראש הממשלה, שלא דואג שממשלתו תנהל אלא תשרוד.
