יחסי רוסיה-אירן: האומנם שינוי?

חתימת ההסכם (17.5) להעברת אורניום בין אירן, טורקיה וברזיל, התקבלה בהתנגדות גורפת של חברות מועצת הביטחון ועוררה תסיסה בינלאומית חדשה. כבר למחרת החתימה, חתמו החברות הקבועות במועצת הביטחון, הפעם לרבות רוסיה וסין, המופתעות מהתפתחות זו, על הצעת החלטה להטלת הסנקציות על אירן ומאז הן פועלות לבלימת היוזמה הטורקית-ברזילאית. אירן, שהופתעה אף היא ממהירות ועוצמת התגובה השיבה בהתלהמות אופיינית, בעיקר כלפי רוסיה. במציאות זו, החדשה עבורה, ניצבת רוסיה בפני שני אתגרים: מאמץ ליישר את ההדורים מול אירן, מזה, ומול היוזמה הטורקית-ברזילאית, המבשרת על מהפך בלתי-רצוי עבורה במערכת הבינלאומית, מזה. בעקבות פרסום ההחלטה על הטלת הסנקציות על אירן, פורסם על חילופי מהלומות מילוליות. אירן פתחה בהשתלחות כלפי רוסיה, (בלי להזכיר את סין). אחמדינג'אד הטיח (26 במאי 2010) ביקורת פומבית קשה על ההחלטה הרוסית, תוך הזהרתה של רוסיה מפני הפיכתה לאויבת של אירן. הוא אף הוסיף, שבמקומו של הנשיא הרוסי היה נזהר יותר "מפגיעה באומה גדולה". למחרת (ב-27 במאי 2010) הוסיף השגריר האירני במוסקבה, שרוסיה נגררת אחרי מניפולציות אמריקניות וקרא לרוסיה שלא לאפשר את מימושה של החלטת מועצת הביטחון. בתגובה הרוסית, שלא איחרה לבוא, כינו הדוברים הרוסיים, שר החוץ לברוב ויועץ הנשיא, פריחודקו, את ההתבטאויות האירניות כ"אמוציונליות" וכ"דמגוגיות". הם הדגישו, שמדיניותה של רוסיה מכוונת לקידום האינטרסים שלה בלבד ואינה פרו-אירנית או פרו-אמריקנית. נטען, שרוסיה רואה עצמה שותפה למאמץ בינלאומי לפתרון מצבים סבוכים, בעוד אירן היא אחד מהם. הנשיא אובמה, מצידו, הביע שביעות-רצון רבה נוכח הצטרפותה של רוסיה לסנקציות. הוא הצהיר, שהוא רואה בכך הישג גדול למדיניות ה"אתחול" בה נקט כלפי רוסיה. אכן, יש הסוברים, שמדיניות זאת היא אשר הביאה למהפך בעמדתה של רוסיה בנושא האירני. יצוין בהקשר זה, כי מדיניות "אתחול" זו, כללה שורת וויתורים מפליגים לרוסיה בנושאים בינלאומיים שונים בתמורה להצטרפותה לסנקציות. גם עתה הוצעו לרוסיה "תוספות" תמורת הסכמתה. בכלל זה ביטול הסנקציות כלפי ארבע חברות רוסיות, שפעלו לפיתוח היכולות האירניות בתחום הגרעין והטילים; חתימה על ההסכם לשיתוף פעולה גרעיני אזרחי עם רוסיה; הסכמה לאספקת חמישה משגרים של טילי S-300, זאת לשמחתם הרבה של הרוסים. יצוין, שבמקביל, הבטיחה ארצות הברית גם לסין שלא תפעל נגד חברות סיניות המשתפות פעולה עם אירן. מכל האמור ניתן להצביע על שתי תובנות שקונות אחיזה בהתנהלותה הבינלאומית של רוסיה: במישור האירני - נראה שהסכסוך הנוכחי משקף מתיחות מצטברת ממושכת. יש הרואים בתגובה הרוסית החריפה לביקורת האירנית שינוי של ממש במדיניות הרוסית, שהחל כאמור, על-רקע מדיניות האתחול של אובמה. יש גם המזהים את אירן כמאיימת על האינטרסים הרוסיים, בעוד רוסיה איננה מעוניינת "בהרחבת המועדון הגרעיני דרך הכניסה האחורית". יצוין, שלאחרונה נרשמה פעילות אירנית מאתגרת בים הכספי. במישור הבינלאומי הכולל - רוסיה מזהה בציר החדש - אירן-טורקיה-ברזיל - בעיה למעמדה היא. רוסיה וסין, כמוהן כשאר החברות הקבועות במועצת הביטחון, לא יוותרו בנקל על מעמדן המונופוליסטי בפיקוח על ענייני הנשק הבלתי-קונבנציונלי, שאחרת יגרור הדבר לתוהו ובוהו. מעבר לכך, לרוסיה עניין רב למנוע מטורקיה להפוך למתווך מול אירן במקומה, כמו-גם עניין למנוע שיתוף פעולה טורקי-אירני בנושא הובלת האנרגיה, המאיים על מעמדה המונופוליסטי של רוסיה כספקית גז לאירופה. נראה, שאירן מצידה, המודאגת מהתקרבות רוסית-אמריקנית, עודדה את טורקיה לנטילת תפקיד פעיל יותר בענייניה, תוך ניצול האמביציות הטורקיות החדשות במישור הבינלאומי. דאגתה של טהרן נובעת מדעיכתה של החלופה של ניצול מחלוקת רוסית-אמריקנית לטובתה. ארצות הברית ורוסיה, מצידן, כבר החלו לפעול לפירוק החבילה ולביטול מחויבותן של טורקיה וברזיל להסכם עם אירן. זו, מצידה, תשאף לטרפד את החלטת הסנקציות נגדה במועצת הביטחון על-ידי תרגילי השהיה פרוצדורליים. הדרמה האמורה צוברת תאוצה לאור פעילות מדינית רוסית חדשה, עת הועברו על ידה מסרים "מרגיעים" לאירנים, לפיהם, רוסיה מגלה הבנה להתלהמות האירנית כמכוונת בעיקרה לתצרוכת פנימית ומזכירים לאירנים שרוסיה היא זו שבלמה עד כה את הלחצים לסנקציות. גם תמיכתה הנוכחית בסנקציות לא אמורה לפגוע במרקם יחסיה עם אירן. ב-27 במאי שוחח שר החוץ לברוב, ביוזמתו, עם שר החוץ האירני, והפעם מסרים חדשים בפיו: רוסיה שואפת למצוא פתרון למצב שנוצר; רואה את ההסכם האירני עם טורקיה וברזיל כמתבסס על התוכנית המקורית של סבא"א מאוקטובר אשתקד; מזהה בו נוסחה ראויה, היוצרת תנאים מוקדמים לחידוש ההדברות עם אירן, כאשר יישומה יכול להפוך לפריצת דרך. ובמילים אחרות, ייתכן ואנו עדים לעוד תפנית בעמדתה של רוסיה. עוד מסר לברוב לתקשורת, שנושא ההסכם הזה נדון עתה בפורום 5+1, בהשתתפותן של טורקיה וברזיל. בעניין זה הוסיף, שאף כי רוסיה מוכנה לראות בכך פתרון, אין לה ביטחון "של 100%" ביישומו, כי בסופו של דבר הרבה יהיה תלוי בעמדתה של אירן ובגישתה למחויבויותיה. בעצם, לברוב מביע ספק בכנות כוונותיה של אירן בנושא הגרעיני. למרות הדברים הללו, בכל זאת ניתן, כנראה, להניח שרוסיה תפעל לקיזוז השלכותיה של הפרשה הנדונה על יחסיה עם אירן. בידי רוסיה נותרו מספר מנופי-השפעה על אירן, כדי לסייע לה באיתור חלופה, הקבילה על כל הצדדים, להסכם הלא רצוי עם טורקיה וברזיל. די להזכיר את השלמת הכור בבושהר (צפוי באוגוסט הקרוב) ואספקת אמצעי לחימה, בדגש על S-300 (ספק רב אם יתבצע בתקופה הנצפית). לסיכום, אף כי אנו עדים להמשך האמביוולנטיות הרוסית המוכרת בכל הנוגע לענייני אירן, עולים כמה היבטים, הראויים לאזכור: מסתבר, שמדיניות ה"אתחול" האמריקנית, אכן הביאה לתוצאה המקווה, כאשר הניסיון האירני "לגנוב את ההצגה" יחד עם טורקיה וברזיל, דווקא עודד התקרבות רוסית-אמריקנית. עם זאת, במערכת הבינלאומית חלים שינויים בעלי השלכות לא חזויות, לפיהם גם אם יידחקו הטורקים והברזילאים החוצה, המצב לא ישוב לקדמותו במהרה. האירנים, מבחינתם, ימשיכו במאמציהם להשלמת תוכניתם הגרעינית, אם כי אפשרי שבכל זאת יסכימו להצעת פשרה מסוימת. הרוסים, מצידם, מעוניינים שהפעם, ההצעה תהיה בשיתוף איתם, ולשם הם מכוונים את מאמציהם.