מפליא הדבר כי מכל החלופות האפשריות הנוגעות לסגר הימי על רצועת עזה, שוקלים בממשלת ישראל, כפי שנמסר (3.6.10) בעיתונות, את העברת האחריות הכוללת והפיקוח על התנועה הימית לרצועת עזה לידי גופים בינלאומיים. האם מנהיגינו לקו בפיק ברכיים "חוסיין אובמי"? שמא זרעו זעקות ההמון המוסת באנקרה מורך בליבם? האם התערפל כושר שיפוטם?
אכן, קל להסיר את הנטל הצבאי והמדיני מעל כתפינו ולהטילו על הקהילייה הבינלאומית. בכך הממשלה כמוה כאומרת כי האסון שיבוא על ראשינו לא יהיה במשמרת שלה. מאידך-גיסא, ברי הוא כי ישראל אינה צריכה להישאר אדישה ללחץ הבינלאומי בנוגע לסגר על עזה והדרישה לשינויים בו. ומכאן, ההקלות שרצוי שישראל תציע תהיינה כרוכות עם שינויים טקטיים ולא אסטרטגיים. היינו, ניתן לדוגמה לשחרר יותר סוגי סחורות לעזה, אך מהות הסגר אסור שתשתנה באשר הנסיבות שהביאו להטלתו לא השתנו.
נקדים ונאמר כי אין צורך בקורס נביאים מזורז על-מנת לקבוע ללא צל של ספק, כי פיקוח בינלאומי על קיום הסגר על עזה ייכשל כישלון מחפיר. אין ספק כי בעשותה כן, ישראל למעשה מכריזה כי הסגר על עזה הוסר דה-פקטו.
המשמעות הנובעת מכך הינה כה מרחיקת-לכת, עד כי ניתן לומר בוודאות כי פעולתה (כוונתה) זו של ממשלת ישראל, תפתח את האפשרות למרחץ דמים נורא באזורנו בטווח של שנים ספורות כאשר הנפגעים העיקריים בו יהיו אזרחי ישראל.
משאך ייפרץ הסגר, תחת תנאי אחריות בינלאומית כוללת, תחמש אירן את החמאס עד למעלה משיניו בכל טוב ארסנל הנשק האירני (כולל אנשי צבא אירנים). משיחוש החמאס כי התחמש והתאמן כדבעי - וזאת בהערכה זהירה בתוך שנתיים עד חמש שנים קצרות מהסרתו דה פקטו של הסגר - יפתח הלה וביוזמתו, במתואם עם החיזבאללה ותחת מטריית הטילים הסורית והאירנית (חלקם אפשר כי מצוידים באמצעי אב"כ), במלחמת עשרות אלפי טילים רצחנית כנגד מדינת ישראל, אשר קרוב לוודאי כי תשטח חלקים נרחבים באזור מרכז המדינה (גדרה לחדרה) על מיליוני אזרחי ישראל החיים באזור זה.
מאבק לחיים או למוות הבה לא נשלה עצמנו בנקודה נוספת. אין חשיבות למה שתעשה ישראל למנוע תרחיש קרוב לוודאי זה. מלחמת השמד תיפתח נגדנו על-ידי חמאס/חיזבאללה ללא תלות במהלכינו המדיניים המיועדים, אולי, להפיס דעתם או דעת פטרוניהם. לא ביישוב הסכסוך מעוניינים הללו, עניינם הוא במאבק לחיים או למוות, בהשמדת ומחיקת מדינת ישראל. עד שתושג מטרתם זו, לא ינוחו ולא ישקטו, או עד שישראל תשמידם ראשונה.
מתמיה הוא כי מנהיגינו מתירים לגורמים מדיניים חיצוניים לנו להוליכם באף. רצועת עזה אינה קובה. רצועת עזה נמצאת בתווך בין חצי מיליארד איסלאמים קנאים. קובה לעומתם נמצאת אלפי מילין הרחק מחופי רוסיה הסובייטית לשעבר ולמעשה נמצאה בחצר האחורית הסמוכה לארצות הברית, עובדה אשר הייתה מכרעת בהצלחת המצור אז עקב משבר הטילים הקובני.
האם שכחנו את החלטה 1701 האומללה, אשר אמורה הייתה למנוע את חימוש החיזבאללה, אך תחת חסותה הבינלאומית התחמש החיזבאללה עד למעלה משיניו בכל-טוב-אירן באין פוצה פה ומצפצף? וכי אלו ערבויות "פלא" בינלאומיות "נסתרות" יכולים אנו לקבל על-מנת כי תרחיש מקרה חימוש החיזבאללה לא יישנה בעניין החמאס ברצועת עזה. אין חיה כזו "ערבויות בינלאומיות", הללו הינן עורבא פרח, מילים מתות בחול המזרח-תיכוני.
מסירת הפיקוח והשליטה הכוללת דווקא בימים אלו לידיים בינלאומיות משדרת חולשה, פחד, עייפות, כניעה, מורך לב, זגזגנות, חולשת הדעת והרצון (זוכרים? "נמאס לנו לנצח" וגו'). אלו הם אותם הפרמטרים בדיוק אשר מביאים את הפנאטים האיסלאמיסטים, בפרט במזרח התיכון, להתגברות השנאה, הטרור ורוחות מלחמת הדת, ויוצרים קרקע פורייה לפרוץ מלחמת השמד נגדנו.
על מדינת ישראל לדבוק במתווה האסטרטגי הקיים אך מאידך-גיסא, לפתוח את פעולותיה לקיום הסגר על עזה למשקיפים בינלאומיים (אפשר גם טורקים ונציגי האו"ם בין השאר), בעוד המנדט והאחריות הביצועית הכוללת נשארים בלעדית בידי צה"ל וחיל הים שלנו. הנוסחה המדויקת ודאי תימצא לעניין הפיקוח הבינלאומי על-ידי משקיפים נייטרלים, אך כל נוסחה אחרת, במיוחד כעת, תאיים באופן ברור וללא עוררין על סיכויי קיומה של מדינת ישראל ולכן הינה פסולה, בפרט זו כאמור המעבירה את הפיקוח והאחריות הכוללת לידי הקהילייה הבינלאומית.
העמידה האיתנה המתבקשת אכן אין להתעלם מיתרונות מספר הנובעים מהסרת האחריות לסגר על רצועת עזה מעימנו והעברתה לידיים בינלאומיות. אך יתרונות אלו הינם קצרי-מועד, אשר דרכם להתמסמס כחול בין האצבעות. אותם אלו היתרונות לכאורה הם-הם שיהוו את העילה והזרז לפרוץ מלחמת דמים באזורנו, באשר הפיקוח הבינלאומי כאמור ייכשל כפי שנכשל בכל אתר ואתר ברחבי העולם.
החיזבאללה שהתחמש תחת פיקוח בינלאומי כישלוני ואומלל, יממש ללא כל ספק בעתיד הנראה לעין את איומיו למחוק את ישראל מהמפה. הטילים שהופיעו במערכה הראשונה ישוגרו ללא ספק במערכה השלישית והאחרונה למחזה הסוריאליסטי הנגלה לעינינו. הצטרפות החמאס לארגון הצפוני בעודו רוכש את אותן היכולות, הינה מתכון לאסון עבורנו. שני הארגונים הללו יחדיו הלא אינם נצרכים לסיבות ותירוצים רבים על-מנת לפתוח בניסיונות להשמדתנו.
אפשר כי בעתיד, לכשיוחזר גלעד שליט והחמאס יוכיח כי מסוגל הוא לשמור על השקט בגזרת רצועת עזה ולאורך זמן והמצור ממילא יוסר אז, באשר אלו היוו הסיבות העיקריות להטלתו - ניתן יהיה לשקול העברת האחריות לפיקוח הימי על הרצועה לידי גופים בינלאומיים. לא עכשיו, לא כעת.
בכך שנעביר כעת את פיקוח המצור לאחריות ולידיים בינלאומיות, נוכיח לאויבינו כי "כוח התקדים" עובד גם עובד. חזינו זאת בנושא חילופי השבויים בינינו לבין אויבינו. ככל שהסכמנו לנוסחה האומרת כי תמורת חייל אחד אנו נשחרר את כל העולם ואחותו, וככל שנחטפו חיילים נוספים משלנו הלך המחיר והאמיר בהתבסס על "כוח התקדים" מהעבר ("כוח התקדים" – מושג השאול מספרו של הארב כהן, "ספר המשא-ומתן"), כך גם כעת. משנסיר למעשה את הסגר מעל רצועת עזה (כנאמר, פיקוח בינלאומי כמוהו כהסרת הסגר), משנוותר כעת - הרי ב"כוח התקדים" שניצור בכך, "נזכה" למשטים של מאות אוניות ממומנות אירן וטורקיה, נושאות אלפי טונות של חומרי ביצורים, טילים ותחמושת מסוגים שונים, הצולחות את המסננת המחוררת ככברה של "הפיקוח הבינלאומי", בעוד אנו נהפוך לחסרי-אונים למנוע כל זאת, באשר לנוכח "כוח התקדים" אשר יצרנו במו ידינו, לא נוכל לשוב אחורה על עקבותינו ולהטיל סגר נוסף בלא להסתכן בסנקציות בינלאומיות משתקות.
התוצאה, כאמור, מלחמת השמד נגד מדינת ישראל כאשר החמאס והחיזבאללה יגרמו לנו נזק כה כבד בנפש וברכוש, עד כי ספק אם נוכל להתאושש ממנה.
האם ישנו אי מי בממשלת ישראל המוכן לקחת אחריות על תרחיש-בהחלט-סביר זה? ממשלת ישראל עומדת בנקודת מבחן קיומית לנו. האם תמצא את תעצומות הרוח לעמוד בה איתן?
