X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
המטרה הציונית הראויה היא הגשמת הריבונות היהודית בארץ ישראל המערבית כולה, כביתו המפואר של מרבית העם היהודי בעולם לדורי דורות
▪  ▪  ▪
על-אף הספרים הלבנים, המדיניות האנטישמית, האפליה לטובת הערבים והבגידה בכתב המנדט, ויצמן ובן-גוריון העידו בפני הבריטים שרוב יהודִי ומדינה יהודית עצמאית הם מטרות רחוקות וערטילאיות מבחינת הציונות, ושהם מעוניינים בפטרונות בריטית להם, לילדיהם וגם לילדי נכדיהם

נימוקים רבים בפי השמאל ובפי חלקים מהימין - אלה ששים עליהם כמוצאי שלל רב, ואלה משלימים עמם בכובד ראש - בעד הנסיגה למתכונת כזו או אחרת של גבולות 1967. החל מאמונה כנה בזכותו של עם אחר ל"שטחים", דרך תקווה לפייס אויבים מרים, וכלה בנימוק כי יש לבצר את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. על כל אלה ראוי וחיוני לתת את הדעת, אך נדרשת עוד יותר התייחסותנו לנימוק מזיק במיוחד, המושמע לעתים קרובות בזכות מה שכינה אבא אבן "גבולות אושוויץ": משום ש"אין ברירה". כלומר, משום שלכאורה - ואת זאת מצהירים כלאחר יד, שכן הדבר "מובן מאליו" לפחות כמו תכול הרקיע - הפלשתינים לעולם לא יסכימו לדבר מלבד מדינה עצמאית; הסורים לעולם ישלימו עמנו מבלי שתוחזר להם רמת הגולן; ארה"ב ואירופה לעולם לא יכירו בזכותנו ליהודה ושומרון ולירושלים המאוחדת; וירדן לעולם לא תאפשר את פתרון הבעיה הדמוגרפית של ישראל בשטחה. העולם כולו הכריע כבר בנידון, וכל שנותר ליהודים הוא להתעדכן במה שהוכרע בעבורם.
ודאי - קשה לקבוע שהמצב המדיני בהווה מסביר פנים למדיניות ישראלית של התנחלות וסיפוח אדמות והעברת אוכלוסין. אין עוררין על נחרצותן של עמדות הגורמים הנזכרים לעיל בדבר העניינים הנזכרים לצידם. אך יש בהחלט מקום לתמוה על ההשלמה האוטומטית עם המציאות הזו לנוכח העובדה, שכל מהותה של הציונות, וכל מהותה של המדינאות בכלל - אמנות הניהול של ענייני הציבור בחוכמה - הינה כפיית הרצון הציבורי או הלאומי על שחקנים מדיניים אחרים, כלומר שינוי המצב הקיים, בניגוד להשלמה פסיבית עם גבולות האפשר של ההווה. עושים זאת על-ידי הפעלת לחץ באופן מושכל, כריתת בריתות, נקיטת פעולות הרתעה ותגמול, ומאז היות המערב דמוקרטי - גם על-ידי גיוס דעת הקהל. בקיצור, מניפולציה ותמרון בין המכשולים, המתחרים והיריבים השונים, לעבר היעדים שנקבעו. כך עושה למעשה כל ציבור או עם למען השגת מטרותיו, אלא אם הוא מתוסבך מדי מכדי לראות בעצמו שחקן לגיטימי הרשאי לקחת את גורלו בידיו.
תסביך זה אינו חדש במחוזותינו. הוא אשר מנע מיהודים רבים בסוף המאה התשע-עשרה להבין ולקבל את הציונות ההרצליאנית, המדינית, שנועדה להפוך את העם היהודי, לראשונה מזה כמעט אלפיים שנה, מנשוּא לנוֹשא; מאובייקט ללא דרישות ותביעות משל עצמו (וממילא ללא מנהיגות מוסמכת שתבטא אותן), שאומות העולם עושות בו כרצונן - לסובייקט, שגם הוא שחקן במשחק המדיני, וגורם שיש להתחשב בו וברצונותיו.
הרצל זיהה מעצמה בכוח: עם חרוץ ופיקח, מנוסה ורב-עוצמה, רמוס ומושפל מכל עבר. בעל משאבים רבים, שאינו מסוגל לרכז ולמנף אותם לשיפור מצבו הטראגי, משום שהוא נעדר הנהגה ריכוזית וחסר נציגות בזירה המדינית. על כן העניק לו מתנה חסרת תקדים: מדינאות בטרם מדינה - זו הייתה גאונותו, וזו הסיבה לכך שהוא נחשב חוזה המדינה, על-אף שקדמו לו אחרים בקריאה לשוב ציונה. אלא שכאמור, עמדתו לא הייתה נוחה ליהודים רבים, ביניהם מי שירשו את כיסאו לאחר מותו.

התדמית ה"דינמית" של התבוסתנות

ב"ועידת השלום" שלאחר מלחמת העולם הראשונה נקבע הסדר העולמי החדש, במידה רבה על-פי גישתו של נשיא ארה"ב דאז, וודרו ווילסון, שגילתה אהדה לעמים הקטנים. לאור התרומה היהודית לניצחונן של מדינות ההסכמה, במיוחד בזירת ארץ ישראל, כפי שבאה לידי ביטוי בגדודים העבריים ובמחתרת ניל"י; ולאחר שניתנה ליהודים "הצהרת בלפור" המפורסמת; ובהתחשב במצבם הטראגי הידוע לכל – היה זה אך טבעי וראוי לתבוע שם ואז את מדינתנו, באותו מעמד שבו עמים רבים אחרים קיבלו מדינה משלהם. כשנציג התנועה הציונית בוועידה, חיים ויצמן, נשאל לאחריה מדוע לא עשה בדיוק את זאת, השיב: "ממילא היו מסרבים לי"...
גישתו נעשתה אופיינית להתנהלות התנועה הציונית מאז ואילך. גם לנוכח בגידה בריטית בציונות, שהלכה והחריפה, נציגי היהודים לא טרחו לקבול, למחות, ללחוץ או לדרוש, ודאי שלא לאיים, שהרי "היהודים הינם חסרי אונים והבריטים יעשו כרצונם". מתוך אינרציה עיוורת ופסיביות מדינית, נותרה האוריינטציה הבריטית בקרב קברניטי הציונות יציבה על-אף הספרים הלבנים, המדיניות האנטישמית, האפליה לטובת הערבים והבגידה בכתב המנדט. מה שכן השתנה אצל המנהיגים הציוניים, היה פתיחתם בנסיגה הרסנית ממטרות תנועתם, על-ידי פרשנותן ביצירתיות מאולצת עד כדי ריקון שלהן ממשמעות מעשית. חיים ויצמן ודוד בן-גוריון העידו שניהם בפני "ועדת פיל" שרוב יהודִי ומדינה יהודית עצמאית הם מטרות רחוקות וערטילאיות מבחינת הציונות, אם בכלל, ושהם בהחלט מעוניינים בפטרונות בריטית להם, לילדיהם וגם לילדי נכדיהם. זאת עשו לא בימי "הצהרת בלפור" החגיגיים, כאשר בריטניה נתפסה כידידתנו המיטיבה, אלא בשנת 1937, לאחר שני ספרים לבנים, ושנתיים בלבד לפני פרסום הספר הלבן השלישי ושואת העם היהודי.
וכך אפוא, במקום להתאים את המצב המדיני למטרות הלאומיות שנקבעו, המטרות הלאומיות נקבעו בצניעות ובהשלמה עם המציאות המדינית הקיימת.
יש אירוניה בכך שבימינו, גישה תבוסתנית זו זכתה לכינוי "התהליך המדיני". מי שתובעים כניעה מוחלטת למצב המדיני בהווה – לדרישות הפלשתינים, לתביעות שכנותינו ולעמדות ארה"ב והעולם – ניכסו לעצמם דימוי של דינמיות ושל אקטיביזם. ואילו מי שמואשם בקפיאה על השמרים ובחוסר מעש הוא דווקא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמשתדל לתמרן בין הגורמים והלחצים השונים על-מנת להגשים במידת האפשר את הרצון הריבוני היהודי, ובכך מפגין לפחות מידה מה של מדינאות, בהחלט בהשוואה למבקריו.
אלא שגם אצל נתניהו ניכרת השלמה פסיבית עם המצב, שכן שיא שאפתנותו מסתכמת בניסיון למתן, לפייס ולעכב. לצורך הגשמתם של אלה, הכרה טקטית ובלתי כנה במדינה פלשתינית היא אכן מהלך מועיל. אך לשם השגת מטרה ראויה יותר, ארוכת טווח יותר, אשר לה למעשה מחויב נתניהו מתוקף משנתן של מפלגתו ושל תנועתו, זוהי למעשה נסיגה משמעותית ואולי בלתי הפיכה. שהרי המטרה הראויה היא הגשמת הריבונות היהודית בארץ ישראל המערבית כולה; הגשמת מדינה יהודית שאינה סתם מרכז רוחני, או נחמה ליהודי אמריקה, או יעד לחופשת הקיץ, או מקלט לעת צרה – אלא מדינה שהיא ביתו המפואר של עם ישראל, המאכלסת ומכלכלת את מרבית היהודים, ואת ילדיהם ואת ילדי ילדיהם לדורי דורות – בכבוד ובבטחה, בהדר ובגדוּלה – בארץ אבותיהם.
מטרה טבעית וצודקת זו נחשבת בעיני רבים ל"טירוף". אלה עומדים בהכנעה, כגמדים, בצל ה"ענקים האימתניים" שסביבנו ובעולם, כאילו לא הייתה ישראל מעצמה אזורית שבכוחה להכריע צבאות ולהפיל ממשלות. כאילו לא הייתה ממלכת ירדן חייבת את עצם קיומה למדינת ישראל. כאילו לא היה שלטונו הדיקטטורי של שליט סוריה נתון לחסדי צה"ל. כאילו לא היו מעמדו וביטחונו של אבו-מאזן תלויים במדינתנו. כאילו שלטון "חמאס" בעזה אינו עומד עדיין על-כנו רק בחסות האיפוק של ישראל בהפעלת כוחה הצבאי. כאילו לא היו היהודים עם מוכשר, בעל עמדות מפתח ומידת השפעה בלתי פורפורציונלית במקומות רבים בעולם, וכאילו מעולם לא עבר המערב מהפכות רעיוניות בזכות קבוצות מוכשרות ונחושות שעשו תעמולה נמרצת למען מטרותיהן.

תשוקת הנסיגה כאנורקסיה

כשם שהייתה זו גדולתו של הרצל שהגשים מדינאות עוד בטרם מדינה, זוהי בושתנו שלנו שאנו מקיימים מדינה ללא מדינאות. כיצד עתה, כשיש לנו מדינה משגשגת עם צבא מנצח והצלחות כמעט ניסיות בעברנו, איננו מצליחים לראות בעצמנו את מה שהרצל ראה בנו עוד כשהיינו מפוצלים, מושפלים וחסרי אונים?
דומה שהתבוסתנות נוחה למי שאינו מודע למחירה. כשם שקל היה ליהודים רבים לבטל את הרצל כבלתי רלוונטי, ואת עצמם כבלתי מוכשרים למשימה, משום שלא הבינו שמשמעותה של כל חלופה אחרת הינה שואה, כך קל היום לראות כהכרח המציאות את הוויתור על אדמות מולדת, ולדחות כל פתרון אחר כ"בלתי אפשרי", למי שאינם רואים בכך את סופנו הביטחוני, המדיני והרוחני. בצל הגרדום הם ודאי יבחנו מחדש את גבולות האפשר.
אך לא השאננות בלבד מסבירה את תופעת ההתבטלות העצמית הישראלית בפני שכנותיה, יריביה ובעלי בריתה. שהרי חסידי הנסיגה אינם סתם משלימים עם "אי-היתכנותה" של ארץ ישראל השלמה לנוכח עמדותיהם של אלה. הם אכן בכנות השתכנעו שישראל הגובלת בירדן הינה ביטוי לחמדנות ולחזירות, כפי שנערה אנורקטית מאמינה בכל לב כי גזרתה החולנית היא אסתטית, ומה שבריא וטבעי בעיני כל האחרים הוא שמן ודוחה. את שורשיה של תופעה בלתי נורמלית זו נמצא בהיסטוריה הבלתי נורמלית של אלפיים שנות גלות, חוסר אונות, נחיתות לאומית ואלם מדיני.
אופיים הבעייתי של היהודים לא נעלם מעינו של הרצל. על כן הוא הפציר באחיו אז, כפי שראוי כי נשנן היום, בתקיפוּת ובאמונה מוחלטת ובריכוז כל כוחות הנפש, בחמדנות ובחוצפה וללא כל בושה על תשוקתנו הנורמלית לגדוּלה, כשמולדתנו הנצחית בליבנו וילדי נכדינו במחשבתנו: א ם ת ר צ ו , א י ן ז ו א ג ד ה!

תאריך:  04/06/2010   |   עודכן:  04/06/2010
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
אם (עדיין) תרצו אין זו אגדה
הודעות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב הודעה 

פורום: מראה
+
כללית אירופה ואמריקה מחוץ
שבץ חלובה  |  12/12/15 17:50
 
- נשמע הגיוני ל"ת
חיים ק  |  26/10/16 13:13
+
משלים אותם לא רק בזכות השיבה
שבץ חלובה  |  16/05/15 13:47
 
- מיליון יהודים ביו"ש תוך 4 שנים
לשבץ חלובה  |  22/06/15 13:09
 
- 6.5 ילדים למשפחה חרדית ולא
שבץ חלובה  |  23/02/16 06:36
 
- סותר אל עצמך , אתה רוצה חרדים
חרדי  |  27/03/16 04:30
 
- המשתלטים על הצבא הם החרדלים
שבץ חלובה  |  23/05/16 08:13
+
אלביון הנוכלת היא צבא מוחמד
יסודו של דבר  |  22/05/16 21:07
+
האם מישהו שם לב שבספר ליל הסדר
טובית  |  24/01/16 14:30
 
- לא אדו ראש ולא בדו פסח
מיכל מירושלים  |  20/04/16 10:43
+
אמת כואבת
נתנאל  |  20/06/15 22:45
 
- בית המשפט העליון מסביר שלא כך
צרצר  |  7/09/15 09:07
 
- צודק
רפובליקאי דמוקרטי  |  2/02/16 20:43
+
חיסולו של רוצח הילדים קונטאר
שבץ חלובה  |  28/12/15 08:31
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
אודי לבל
גם בין אלה המתנערים מדין תורה ומצוות, רבים הם הנזקקים לתיווך המציאות בעזרת מי שנתפסים בעיניהם כפרשני הדור וכמנהיגי "דת זכויות האזרח" החדשה
אמנון לורד
הבקשה שניסח אברמ'ק הייתה כפולה: שימצאו לו איזה סידור צנוע, איזו דירה קטנה    והבקשה השנייה, אם אפשר, אם יש מקום, כשייקרא על-ידי הקדוש ברוך לישיבה של מעלה, להיקבר בבית הקברות של עין-התבור
יוסף אורן
אנשי השמאל מכהנים כראשי החוגים לספרות באוניברסיטאות וכחברים בוועדות השיפוט של הפרסים לספרות    בשליטת "מחנה השלום" נמצאות שתיים מהוצאות הספרים הגדולות, מרבית במות הספרות ותפקידי העריכה, ואפילו אגודת סופרים נפרדת מאגודת הסופרים העבריים הוותיקה
שלמה אברמוביץ'
שר ההסברה של ישראל מנהל את משבר משט עזה ביד רמה, כנראה היד שאוחזת בשפופרת הטלפון מארה"ב לישראל
אברהם (פריצי) פריד
האנליטור, תורת הביצועים, הטבע ירוק משמאל, הסברה לאומית, מבוא להכרת אדמו"רים
רשימות נוספות
התפכחות חלקית וחשיפת נטורי אוסלו  /  קנת לוין
איזה תרגיל ואיזה עורף   /  ד"ר יובל ברנדשטטר
אשליה משומשת למכירה חוזרת  /  מרדכי קידר
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il