בריאן אינו מצהיר שהוא ושכמותו "מתנגדים לפאשיזם באופן אינסטינקטיבי". הוא לא חושב שישראל היא מדינה פאשיסטית "בינתיים - אבל זה הכיוון שהיא צועדת אליו באופן שקשה יותר ויותר להכחישו". אינו רואה את המציאות הישראלית כתהליכים של "התנחלויות בלתי פוסקות, גירוש פלשתינים מאדמתם, שליטה בדרכים, בתקשורת ובאמצעי המחיה, שלא לדבר על "חיסולים פוליטיים" וההשפלה הבלתי פוסקת שאותה חווים אזרחים פלשתינים - "וכל אלו יוצרים אצלו "תמונה מוכרת ומבשרת רעות". אלו הדברים שבריאן אינו רואה, והוא כמובן אינו רואה את הסיבות והגורמים שהביאו ליצירת התמונה הזאת ולכן, מסקנתו היא שהחרמת ישראל על-ידי אמנים היא חשובה ביותר, מאחר שבכך מועבר המסר ש"אני לא מוכן להיראות כמי שתומך בפעולות הממשלה הזאת".
הוא חלילה אינו אנטישמי ויש לאנטי-ישראליות שלו הסבר לעוס כי מאחר שישראל "נתפסת כדמוקרטיה אמיתית, מגדלור של ערכים שהמערב רוצה לשמור ולשמר והתדמית הזו אפילו לא קרובה להתאים למציאות הנוכחית בישראל, מה שהופך את התמיכה שלנו בה לצביעות חלולה". כלומר, מאחר שאנחנו לא עומדים בציפיות של אינו, בניגוד לאירן, סעודיה ואפגניסטן למשל - אותנו יש להחרים.
ומאחר שהמציאות היא פרשנות שבעיני המתבונן, מריו יוסה רואה את אותה המציאות באופן שונה והוא גם מגיע למסקנה הפוכה. להבדיל מבריאן אינו, ששיגר ברוב חסדו את הרשימה באימייל, הגיע יוסה לביקור בישראל בשלמותו הפיזית והרוחנית, כי היה לו חשוב "להתרשם מהדבר האמיתי ולא מהייצוג הקוטבי של ישראל מצד ידידיה ואויביה". זהו, אגב, ביקורו החמישי של מריו יוסה בישראל, בעוד שהגאון האנגלי, למיטב ידיעתי, לא טרח להגיע לכאן כדי להתרשם מקרוב מנשוא החרמתו.
יוסה נשאל על-ידי נעמני אם לא חשב פעמיים לפני נסיעתו לישראל ועל כך השיב: "מעולם לא היו לי ספקות לגבי הגעה לכאן. יש ישראלים שלא אוהבים את מה שאני אומר וזה נורמאלי לגמרי, אבל חרם תרבותי הוא דבר מטופש כי ישראל היא לא מדינה ימנית קיצונית - זו חברה מורכבת, ויש בה אנשים שכן נאבקים לשנות את המצב. לכן, להעניש את כלל הישראלים זו בעיני טעות גדולה". ובכך לדעתי מסתכם ההבדל בין פלצן סמולני מהגדולים שראה העולם ב-40 השנים האחרונות ליוצר עשיר, הגון ואינטליגנטי ששייך למחנה גדול ושקט - מחנה של בני האור.
