איפה היינו אנחנו? העיתונות נרדמה בשמירה

באמצעי התקשורת השונים בישראל יש כמה עיתונאים שנושאים דרכון זר. מדי פעם הם מגיחים למדינה ערבית תוך הסתרת זהותם הישראלית, ומפרסמים לאחר חזרתם כתבות ותמונות נועזות ממסעם העיתונאי, תוך ציון העובדה שהצליחו להגיע כמעט לכל מקום אפשרי במדינה שבה ביקרו ולסקר את מבוקשם. האם שאלתם את עצמכם כיצד זה קרה שאף עיתונאי ישראלי נושא דרכון זר לא דיווח למשל מטורקיה על ההכנות לשיגורה של האונייה "מרמרה"? כיצד קרה שאף עיתונאי כזה לא הצליח לחדור למטה ארגון ה-IHH שארגן את המשט ולהעביר לקוראים בישראל מידע על הארגון ופעיליו? והשאלה הגדולה ביותר היא - כיצד לא הצליח אף עיתונאי ישראלי לחדור לספינה שעל סיפונה 600 נוסעים אפילו לא בזהות בדויה? המחדלים: שלב נעיצת הסכינים אולם בכך לא מסתיימים מחדליה של העיתונות הישראלית. לאחר שסוף-סוף היא התעוררה לקראת יום המשט עצמו, היא נכנסה לאותה הקונספציה שבה הייתה שרויה מערכת הביטחון. כשמפקד חיל הים, האלוף אלי מרום (צ'ייני) ודובר צה"ל אבי בניהו תדרכו את אמצעי התקשורת, כי להערכת צה"ל ההתנגדות המקסימאלית על הספינה "מרמרה" תהיה בדרך של יריקות על חיילי צה"ל, לא מצא אף אחד מהכתבים הפרשנים הצבאיים לנכון להקשות ולשאול: ומה יקרה אם תהיה אלימות יותר גדולה? האם צה"ל ערוך לכך? דבריהם של קציני צה"ל התקבלו אצלם כ"תורה מסיני". ואם אתם רוצים מחדל נוסף, הרי הוא לפניכם. כבר יותר משנה קיים מיניסטריון הסברה במדינת ישראל, בראשותו של השר יולי אדלשטיין, השבוע התברר כי פורום "השביעייה" כלל לא מצא לנכון לשתף ולעדכן את השר בעניין המבצע לעצירת המשט, למרות שחלק גדול מהדיון בפורום הזה עסק בנושא ההסברה. איפה הייתה העיתונות הישראלית? מדוע היא לא עסקה בשנה האחרונה בכל נושא ההסברה של מדינת ישראל? מדוע היא לא חקרה ובדקה מה בדיוק עושה מיניסטריון ההסברה בראשותו של יולי אדלשטיין, ומה בדיוק טיב ואופי היחסים של המשרד הזה עם גופי ההסברה האחרים כמו דובר צה"ל, אגף ההסברה במשרד החוץ או מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה? עכשיו שולפת העיתונות הישראלית את סכיניה ונועצת אותם בכל מי שאחראי לפעולה השגויה. אבל באותה העת היא מתעלמת ממחדליה ומהעובדה שנרדמה בשמירה, ואולי אף שיתפה פעולה עם הדרג המדיני והביטחוני בשמירה על הפרופיל הנמוך של סיקור ההכנות למשט.

ייתכן בהחלט שאם אמצעי התקשורת הישראלים היו מבצעים את תפקידם כהלכה בשורה של תחקירים ודיווחים מן השטח לפני המשט, הם היו יכולים לחשוף מיהו באמת הוא אותו ארגון טורקי המכונה IHH, המציג עצמו כארגון הומניטרי גרידא, ומי הם אותם הפעילים הנמצאים על הספינה "מרמרה". בכך היו אולי מסכלים את המארב שטמנו פעילי הארגון ללוחמי השייטת על סיפון הספינה. ייתכן שחשיפת הפרטים האלה הייתה מקלה מאוד על מאמצי ההסברה של מדינת ישראל. והעיתונות הישראלית, בעבודה נכונה, הייתה מסייעת גם להציג את האמת על חלקה של ממשלת טורקיה בתמיכה במשט. לכן, חשבון הנפש אינו צריך להיות רק מנת חלקם של הדרג המדיני והביטחוני, הוא צריך להיות גם מנת חלקה של העיתונות הישראלית. אסור ש"כלב השמירה של הדמוקרטיה" יירדם, הוא צריך להיות ער ועירני ולמלא את תפקידו ללא לאות - זהו תפקידו.