ביום ג', 15.6.10, יתקיים באוניברסיטת בן-גוריון כינוס בראשותו של ד"ר יאיר רונן מבית הספר לעבודה סוציאלית, בנושא חינוכי-חברתי:
אפלייתם של בני נוער הנפלטים ממערכת החינוך ושאינם זוכים למענים במסגרות חלופיות. מטרת הכינוס היא להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי ולהביא לתיקונו.
תופעת הנשירה מבית הספר אינה חדשה. בישראל מדובר כיום על אוכלוסיה של כ-30,000 נערים ונערות בגילאי 18-14, שאינם מוצאים את מקומם במערכת החינוך והם נפלטים ממנה מבלי שנמצא פתרון לקשיים שלהם ולמצוקות שבגללן עזבו או הורחקו מבית הספר.
לעיתים, הנשירה נעשית מתוך צורך לסייע בפרנסת המשפחה, אך בעיקרה זוהי עזיבה של חוסר ברירה, בעיקר בשל קושי להסתגל ולהשתלב במערכת המוצעת.
נוצר מצב שבו קיימות שתי קבוצות: אחת - קבוצת בני נוער שמנצלים את מה שהמערכת מציעה להם, ולעומתה קבוצה שנייה של בני נוער שאינם מצליחים להשתלב והם מחמיצים את מה שהם זכאים לו.
ההשלכות של הניתוק מהמערכת והיעדר קשרים עם מוסדות החברה יוצרים בקרב הנוער חלל חברתי, משפיעים על הזהות/הדימוי העצמי שלהם, ועלולים להוביל לחיים בשולי החברה ולניכור. החברה מצידה מחמיצה אפשרות להנחיל לאוכלוסיה הזו את ערכי היסוד שלה, נורמות בסיסיות והרגלי חיים שהיעדרם פוגע ברקמה החברתית ועלול להוות בעתיד נטל חברתי-כלכלי כבד.
כאמור, התופעה איננה חדשה, ויש גם מענים - אלא שאלה אינם מיושמים בהיקף הנדרש.
לקראת סוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים, בתהליך ארוך של גיבוש מדיניות בנושא, הוקמה היחידה לקידום נוער במסגרת אגף הנוער של משרד החינוך. נקבעו שני כיווני פעולה. האחד - מניעת נשירה באמצעות התאמת בית הספר לאוכלוסיה מגוונת יותר, והשני - לאחר הנשירה, הקמת מנגנון לטיפול בנערים בתוך הקהילה.
תפיסה זו, על-אף שקמו לה מתנגדים בעבר, תפסה מקום והיא מתקיימת עד היום. למרבה הצער,
מתוך 30,000 נערים ונערות נצרכים, רק כ-8,000 תלמידים מקבלים מענה במסגרות של קידום נוער.
יעד המאבק הוא תיקון האפליה המתמשכת, להביא לשינוי במדיניות כך שיינתן מענה מתאים לכל נער ונערה שנפלטו ונשרו ממערכת החינוך הרשמית. יצוין כי מדובר באוכלוסיה בסיכון מוגבר עם חשש להידרדרות ועבריינות, שחלקה עשוי להגיע למסגרות של שיקום/מניעה, על-פי רוב בכפייה. עלות אחזקתו של נער במסגרת כזו גבוהה מאוד ומגיעה לכדי 100,000 שקלים (לפחות) לתלמיד לשנה.
ולעניין העלויות הצפויות במימוש ההצעה - יש לזכור כי עלות אחזקת נער במסגרת מב"ר (מסלול בגרות רגיל) ובמסגרות דומות לה, אינה כעלות תלמיד במסגרת עיונית רגילה (כ-21,000 שקל לעומת 8,000 שקל - בהתאמה). רוב התלמידים הנושרים באים ממסגרות אלה. עלות סל לתלמיד בקידום נוער הוא כ-15,000 שקל לשנה. כלומר, התקציב העומד לרשות מערכת החינוך ואשר אינו מנוצל במלואו בגלל נשירת התלמידים, יעבור למימון המסגרות החלופיות שיינתנו בקהילה, כמו קידום נוער.
יתרונותיה של הצעה זו רבים: בראש ובראשונה היא מבטאת גישה הומניסטית המכבדת את התלמיד ורואה בו פוטנציאל חיובי, חבר חשוב ובעל מעמד בחברה. סיכוייו של נער שקיבל מענה התואם את כישוריו/מגבלותיו לתרום בעתיד רבים מאוד. זאת ועוד, המדינה חוסכת הוצאות גבוהות פי כמה וכמה של טיפול ושיקום במקרה של עבריינות, שעלותם גבוהה בהרבה מההשקעה הנדרשת למניעתה. ולבסוף, יש בהצעה צדק חברתי ותיקון חיוני של אפליה על-פי כל קנה מידה אובייקטיבי.
