השר לענייני הסברה היה כל כולו בהסברת חשיבות גידול החסה בשטחים.
שר החוץ עבד על פרויקט חדש שיהרוס את הקשר ההדוק בין הולנד לבלגיה.
שר הפנים היה טרוד בגירוש חמישה ילדי
עובדים זרים.
השר לעניינים אסטרטגיים היה עסוק בניתוח השפעת התחממות שכבת האוזון על האסטרטגיה של הפיליפינים.
ראש הממשלה היה צריך לפגוש את הסבתא של התורמים למערכת הבחירות של מחוז קוויבק בקנדה.
וחוץ מזה מישהו צריך לדאוג למינוי פעילי ליכוד לתפקידים עם כיבודים, לדאוג לחקלאים שישקו במים זולים, לחרדים לקצבאות שמנות, לארגן נסיעת פינוקים לחו"ל, ולהתראיין ברדיו על הרבה נושאים בהם לא מבינים דבר.
ובמקרה כולם שכחו, שטורקיה מארגנת לנו מסע יחסי ציבור להשמצת ישראל על-מנת למצוא חן בעיני אירן שאומרת שרוצה להשמיד אותנו, אבל למעשה רוצה להשתלט על העולם הערבי כולו.
וכשנזכרו, אמרו לשר הביטחון, נו תשתלטו עליהם בקלות כדי שזה לא יפריעה לנו בעיסוקינו החשובים.
העיסוקים החשובים לא כוללים כמובן את שיפור תשתיות החשמל, ארגון מחדש של משק המים כדי שכולם ידעו שאין באמת מחסור. סידור הרפואה, עבודה מקיפה לשיפור החינוך.
המדינה לא מתנהלת, היא מתגלגלת.
והתקשורת, מאכילה אותנו בידיעות של יחצני השרים, של יחצני המשטרה, יחצני המשפחות המנהלות את המשק, וגם בדעות שרק השמאל היה מציג. כל היום מראים לנו מה חושב אחמדיניג'ד עלינו, ומה חושב עלינו נסראללה, ומה חושב עלינו
ארדואן. רק אצלינו דרך אגב זה חשוב מה הם אומרים, זה חלק מהצורך להגדיר את דעת הקהל.
אחר כך יעשו סקר דעת קהל (לא סטטיסטי כמובן, אלא של שולחי SMSים) שיראה שכולם חושבים בדומה לתמונה שמציגה התקשורת.
תנו לנו ממשל שדואג לאזרחים ותקשורת שמציגה את המציאות עם פרשנות מאוזנת.
