לעיתים קרובות שואלים אותי אנשים: "את עוד באווטר®?" (טכניקה המבוססת על עוצמתן של אמונות, ורתימתן - על-פי בחירה - להשגת מטרות בכל תחום, במגמה ליצירת תרבות פלנטארית נאורה). והתשובה היא "כן, כי אלה הם כלים שאני מאמינה שיכולים להביא לשינוי באזור המסוכסך שלנו, גם אם הדרך ארוכה". אסור לנו לוותר. לדרך יש ערך.
והנה סיפור מהשבוע שעבר, בעקבות המשט לעזה:
עקב המתח ששרר בשבוע שעבר בעקבות המשט, הושעתה הצגה חגיגית של המחזה "המעבדה", שהוכן בידי תלמידי כיתות י' מבית הספר אחד העם בפתח-תקוה, ובית הספר התיכון של באקה-אל-גרבייה. עם הביטול, הושמה "בהמתנה" התקווה להשתתת יחסים נורמליים בין נוער יהודי וערבי, שעבדו במשותף על ההצגה במשך חודשים ארוכים.
הפרויקט, ביוזמת עמותת "ילדי השלום", מקיים מפעל מבורך זה מספר שנים, ויוצר מפגשים סביב פרויקט משותף בין נוער יהודי וערבי. את המחזה התנדבה לכתוב הסופרת יעל רוזמן. המחזה, המוצג בעברית ובערבית, מבוסס על רעיונות וכישורים של הילדים המשתתפים בו. יעל עבדה חודשים עם הקבוצה המעורבת, משלב כתיבת המחזה ועד ליום ההופעה. בדברי התודה בהופעה המוקדמת, הודו המנהלים ליעל ש"החזיקה" את ההצגה, ולא ויתרה גם בימים לא פשוטים.
אלא שאיש לא ידע שיעל רוזמן, מלבד היותה סופרת, היא גם מאסטר אווטר®, וכלים תודעתיים אלה עמדו לה כאשר הייתה צריכה להתגבר על הקשיים הרבים שעמדו בדרך.
אווטר הוא טכנולוגיה לניהול אמונות, הנלמד בקורס בן תשעה ימים בפיתוחו של הארי פאלמר (אגב, גם הסרט אווטר מבוסס על אותו מקור, המאפשר מעבר מתודעה לתודעה). "אמונות יוצרות מציאות" היא כיום קלישאה שהכל מדברים עליה. אבל איך להוציא זאת לפועל, וליצור את המציאות שאנחנו רוצים?
אומרת רוזמן: "כשחזרתי מקורס האשפים של אווטר, שבו מקבלים כלים לפעול בתודעה גדולה יותר מהתודעה האישית שלנו, הבטחתי לעצמי להתנדב לתהליך כלשהו שיתרום לשלום בארצנו המסוכסכת. כמאסטר אווטר רציתי לתת משהו מהיכולות שלי לטובת הידברות, וקשר בין בני נוער. בדרך-כלל האמונות של בני הנוער, אחד על השני, ניזונות ממקורות שלא מעודדים קשר, בעיקר מאמצעי התקשורת למיניהם. כמאסטר אווטר אני מאמינה ששינוי והגמשת אמונות, וההבנה שהאמונות של הזולת לגיטימיות בדיוק כמו שלי, הן המפתח לכל תהליך הידברות.
כמה קשיים השפיעו על התהליך: הראשון היה חוסר-היציבות של הקבוצה, כלומר נשירה מכל מיני סיבות, מה שחייב את הילדים להתמודד כל פעם מחדש עם אובדן של חברים, ואותי - לכתוב את ההצגה מחדש. עד אמצע השנה היו משברים, ועזיבה גררה עזיבה. לולא הכלים שרכשתי באווטר, איני יודעת אם הייתי מצליחה לאסוף מחדש את הכוחות, ולהתחיל הכל כמעט מחדש פעם אחרי פעם. אבל החזרתי למטרה את עצמי בעזרת התרגילים, והחזרתי את הנערים כל פעם מחדש אל המטרה תוך שמירת כיוון וכוונה, שהם המפתח להצלחה. כאשר התרחשה הסטה של הכוונה, ותשומת הלב נדדה אל ההאשמות, התלונות, ורפיון הידיים - השתמשתי בכלים.
באחד המשברים הקשים הייתה התלקחות רגשות עזה ביותר על רקע לאומני, שהגיעה לפייסבוק (הקשר האישי בין הילדים, מחוץ למפגשים, נתמך מאוד על-ידי האינטרנט). השתמשתי בתרגיל החמלה שנמצא אצלי תמיד בתיק, כדי להזכיר לעצמי ולכולנו שכולנו חווים אותו צער, בדידות וייאוש, וכולנו לומדים על החיים. תרגיל החמלה הוא תרגיל מחולל ניסים".
ואכן, קורס האווטר מעניק ארגז כלים לכל מצב סיטואציה. הארי פאלמר, מחבר חומרי האווטר, כתב: "אל תניח למה שאתה להפריע למה שאתה יכול להיות".
